צ'יטי צ'יטי בנג בנג

די בעיון מרופרף בתמונות של ויקטוריה ודייויד בקהאם שהתפרסמו שלשום בצהובון האנגלי "ניוז אוף דה וורלד", בוחשים בקדירת החלציים, כדי לקבוע באופן חד משמעי שאמנם מדובר בזיוף מקושקש, בסקס מונטאז' ובווריאציה על פלגיאט של ידיעת רכילות אחרת, על זוג סלבס אחר, משתגלל באמת. הבעת הפנים האווילית של דייויד בקהאם, בשילוב הרצינות התיאטרלית של ויקי, בצירוף העובדה ששניהם מקפידים לפנות למצלמה גם ברגעי קרם הידיים הלוהטים ביותר, ביחד עם הפרט הפעוט שאף שיערה משערות ראשם לא נופלת גם בשניות בהן גופו אמור להתעוות כתולעת וידיה להיות סדוקות ממאמץ, מעידות על כך שאמנם הזוג בקהאם עשה זאת שוב: הוא הצליח לגרום לעצמו להאמין בקיומו – רגע לפני שהוא חולף מהעולם.

אך גם אם זעקת יחצנות מכמירת לב זו אמנם מסמלת את תחילת מזמור הברבור של הזוג הסלבריטאי המתוקשר ביותר על פני הגלובוס, נכון לעצור לרגע ולהתעכב על תרומתו השולית של הרגע לדברי ימי ההיסטוריה הבטלה בשישים של עולם הזוהר. הכוונה, כמובן, להיררכיה המינית בתמונה. באופן חריג מהנהוג אצל זוגות סלבריטאים נוצצים, הזוג בקהאם מתבלט בפער לא פרופורציונלי בין הסקס-אפיל של הזכר לזה של הנקבה. אם בראשית חדירתו של המותג "הבקהאמס" לתודעה, כשהוא עדיין היה נער כדורגל מנצ'סטרי צעיר ופוטוגני להדהים ותו לא – והיא, לעומתו, היתה הצלע הברונטית המגובסת רגשית בתאגיד הסקס לקטינים "הספייס גירלז", עמדה באוויר תחושה כי בקס הצעיר שיחק אותה: מצא לונדונית מבוגרת, עשירה ומפורסמת ממנו. לא חלפו שנתיים-שלוש והקערה התהפכה. בקס התבגר ויפה עד למאוד ושגשג ככדורגלן וכאיש ממון וכגיבור מנועי חיפוש באינטרנט; ופוש, למולו, התקמטה ופורקה מספייסיותה והפכה לצל הפחות זוהר הנגרר לכל מקום אחרי קרן זהובה זו של אור בלונדיני מושלם. תחילת תהילתו של בקס סימנה את ראשית סופם של הבקהאמס.

וכך, שכאשר החליטו השניים על זריקת המרץ התדמיתית למותג הזוגי באמצעות המניפולציה השקופה משקופה, היו ברורים לשניהם סדרי העולם הנכונים: בקס הוא האייקון המוביל, מקור העניין הציבורי האמיתי והמחרמן הרשמי, והיא, מסכנה שכמותה, גירסת המילניום של אמא, יוצאת להשגיח על אבא שלא יעשה חיים יותר מדי משוגעים בעיר הגדולה. ועל כן עיצוב התמונה החד משמעי: בקס שרוע על צדו, כסולטן סקס, מכופתר וארוז בקוקו מדויק, מחכה לטיפול המלכותי, ופוש היא זאת השולחת ידיים אל מפשעתו, תשמיש המין כנגדו, שפחת ה"אל תעזוב אותי בשביל מנדי מור". ברור. סיטואציה אחרת הרי לא ניתן היה להעלות על הדעת: ויקטוריה שרועה על גבה, ירכיה פשוקות ובקס מחפש את פסגת הסיפוק שלה בין אניצי ערוותה. בהיררכיה הזוגית הבקהאמית, אייקון הסקס הוא דייב, ופוש היא רק העיטור על צווארו, יותר נכון – בין ירכיו.

ואמנם בחירה זו, גם אם מדיפה ניחוח של שוביניזם אולד פאשן, היא למעשה חידוש מרענן בפרזנטציה הסלבריטאית המקובלת, שגורסת כי לעולם, הסלב הנשי יהיה שווה מונים רבים מזה הגברי, אפילו כשהסלב הגברי נחשב לסמל סקס. להלן: ליאו דיקפריו וג'יזל, למשל. די קפריו, הבקהאם של מסך הכסף הוא אמנם כוסון ראוי, אולם בנוכחות ג'יזל אפילו הוא נופל קורבן להערה השיפוטית "שיחק אותה בחיים, הנקניק הקטן". ובישראל, המקבילה התל אביבית לבקס ופוש - שמעון גרשון ומלי לוי – דוגמה קלאסית של הכדורגלן התמיר שבלע גלולת דימוי עצמי והתעורר בבוקר כשלצדו שי נשי נאה בדמות טיפה שנשרה מאלוהים, מלי.

וכך שבקס ופוש, כאשר הם מנהלים את דיאלוג העינטוזים שלהם עם עצמם ועם שמונה בריטים סהרוריים שקוראים את "ניוז אוף דה וורלד", או – עלוב מכך – עדיין מתעניינים בצמד, מותירים אחריהם מורשת של ריקנות מפוארת, נכון, אבל גם אמירה ניאו סקסיסטית במובהק: המטרוסקסואל אינו אגדה אורבנית, כי אם אמת סלבריטאית – יש גברים שמריחים כל כך טוב, נראים כל כך טוב, מרוויחים כל כך הרבה כסף, עד שכל אשה שתתייצב לצידם תהיה אפרורית מהם, גם אם היא פאקינג אקס ספייס גירל. אבל לאסונם, שני הבקהאמים כלואים בתוך שבלונה תדמיתית אותה יידרש הרבה יותר מסדרת תצלומי דיוקן בבגדים מלאים כדי לנער. נדמה כי רגע לפני הגירושים הבלתי נמנעים, השניים בשלים למעבר לשלב הבא: פמלה אנדרסון וטומי לי סטייל, פאריס הילטון שיק. אבל, כאמור, פורנוגרפיה ביתית רק תדחה את הקץ. אפילו קוראי "ניוז אוף דה וורלד" מכירים בכך בסתר ליבם.