ביצ'טרהוד

יאיר לפיד שאל בשבוע שעבר את דובר קוסאשווילי אם אינו חושב שייצוג הנשים בסרטו הוא משפיל. בתגובה ענה לו דובר שהוא שם זין על המבקרים, ומי שראה את הסרט בטח יודע שיש לו זין גדול. באותו רגע נראה לפיד כמי שזקוק בדחיפות למאפרת שתשפוך עליו דלי ג'ל טרי כדי להתאושש מההלם.

לרובי ווקס זה לא היה קורה. היא פשוט היתה מיישרת את הפן ומבקשת מקוסאשווילי שיראה לה במה מדובר כדי שתוכל לשפוט בעצמה. אך אל תתנו למראה הוולגרי להטעות אתכם. שיהיה ברור - הפמניסטית הכי גדולה של תוכניות האירוח היא דווקא פרחה בעלת חיוך כובש, עם פה ג'ורה שיורה בזריזות את השאלות הכי מביכות שאפשר, בלי שאף אחד יחשוב שהיא ראויה לעונש.

כשמדברים על מקוריות בתוכניות אירוח, רובי ווקס היא האמא של הרעיונות הטובים, או לפחות מעסיקה את האנשים הנכונים. אי אפשר היה שלא להתפעל ממנה כבר בעונות הקודמות, כשהתרוצצה בתחפושת קו קלאס קלאן בדרום האמריקאי החשוך ונשכה את מארחיה הגזענים עם חיוך חביב. בעונה הנוכחית – המשודרת בערוץ 8 כמעט במקביל לשידורה בבי.בי.סי פריים – ממשיכה ווקס לשכלל את יכולותיה הביצ'יות, הפעם עם סלבריטאיות אמריקאיות דוגמת רוזאן בר, בט מידלר, גולדי הון ופמלה אנדרסון.

הטקטיקה ברורה: היא מתפקדת לכאורה כמו המעריץ הרגיל, זה שאור הכוכבים מעוור אותו ומנטרל אותו מכל יכולת להיות הגיוני, וכך גורמת למרואיין להסיר את מקדמי ההגנה שלו ולהפקיר עצמו בין ציפורניה. מענג במיוחד להיווכח בכל פעם מחדש במבט התדהמה על פניהם של המרואיינים כשהם נתקלים במוקשים הקטנים שווקס מפזרת בחצי חיוך. היא מפשיטה את מרואייניה מכל פוזה ומזנקת עליהם עם שאלות שכמובן הוכנו בקפידה, אולם לעולם ייראו כאילו נשלפו זה הרגע ממוחה הקודח.

בניגוד לפרסונות האירוח מלאות הגזים במקומותינו, המייצרות כמעט תמיד שעמום טלוויזיוני מתמשך, הצליחה ווקס לבנות לעצמה אישיות טלוויזיונית בסגנון מלכת הקלפים מעליסה בארץ הפלאות. היא קטנה, מלאה, לא צעירה, והיא אינה מצייתת לשום כלל בספרי ההדרכה למנחי תוכניות אירוח ולכללים בכלל. באופן מחוכם היא גם ממקמת את תוכניתה בזירה הטבעית של האובייקט ומרוויחה את כל נתוני הפתיחה לטובתה. כשהיא מראיינת את ברט ריינולדס היא עושה את זה במוזיאון על שמו ולובשת טי-שירט עם הדפס של האיש ושפמו. כשהיא שואלת את היידי פלייס, המדאם הנודעת, האם לשכב עם גבר בן 60 מרגיש כמו "גרוטאה המונחת עליך", היא מחמיאה לה במקביל על איכות החזיות שהיא מייצרת.

אבל בטלוויזיה כמו בטלוויזיה, אינטימיות לעולם תהיה מזויפת. במקרה של רובי ווקס היא פשוט משרתת אותה כדי לשאול את השאלות שכולם רוצים לשמוע את התשובות עליהן אבל לא מעיזים לשאול. במובן הזה ווקס היא הדבר הכי רחוק מעיתונות הג'אנקטס (ראיונות הזבל הסדרתיים), שם אנשי יחסי הציבור שולטים באופן מוחלט על תוכן השאלות ושומרים מכל משמר על הדימוי הרצוי של הכוכב. ווקס נתברכה במראה גיל ריבה מטעה, שגורם למרואיין לחשוב ששום דבר רע כבר לא יכול לקרות לו, אבל משאיר אותו עם תדמית הרוסה. תהליך ההרס הזה מתרחש עם חיוך רחב של המרואיין, מה שמדגיש את הגאונות של האשה הקטנה הזאת, שמתפקדת ברגעים האלה כמו נקבת גמל שלמה.

בישראל אין היום אף לא תוכנית ראיונות אחת שבה המרואיין מופשט מהמוצר שאותו הוא מבקש למכור. יחסי הציבור הם שם המשחק, בין אם הם לובשים אצטלה פסיכולוגית דוגמת קובי מידן או ענייניות משפטית נוסח אילנה דיין.


* התוכנית של רובי ווקס משודרת בערוץ 8 בימים שני-חמישי בשעה 22:45