אהוד בנאי הוא לא טיפוס שממהר. אפשר להגיד שהוא מתבשל תמיד על אש קטנה. את אלבום הבכורה המוערך שלו הוציא בגיל 34. זה היה לפני 17 שנה. את אלבום האולפן הקודם שלו, הרביעי במספר, "עוד מעט", הוציא לפני כמעט שמונה שנים. הקצב הנהוג כרגע, טק-טק-טק, אינו ממש מקובל עליו. בכלל, טק-טק-טק זה בדיוק ההפך מאהוד בנאי.
השבוע מגיע לחנויות "ענה לי", הדיסק החדש שלו. אני מניח שהוא יהיה הצלחה גדולה. ובצדק. בנאי הוא דמות מיוחדת, טהורה במידה, אסטרונאוטית במידה. הוא מוכשר, יש לו סגנון משלו, יש לו אמירה. הוא אף פעם לא היה באמת "אין", ולכן אף אחד לא מחפש להעביר אותו לרשימת ה"אאוט".
אם להמשיך בקו הזה, אהוד בנאי הוא מקרה פרטי. קשה להקיש ממנו מסקנות על מצב המוזיקה הישראלית, קשה להרחיב אותו לכדי מקרה מייצג. מעבר לטון הפרטי שלו ולשירים שהוא כותב ושר, הוא לא מוביל כלום. הקו המוזיקלי המאפיין אותו הוא בדיוק מהליבה של הרוק הישראלי. הוא שייך באופן כללי לאגף הרוק שאותו מוביל ברי סחרוף, אבל בנאי יותר רגוע, אקוסטי, מעט אתני בסגנון ראש פינה-פרדס חנה. הוא אהוד בנאי. זהו.
יש יתרון בלייצג רק את עצמך. זה נותן יותר ספייס. אם בנאי רוצה קצת ללמוד משניות, בכיף. אם הוא רוצה ללבוש כיסוי ראש, גם בכיף. הוא איש פרטי, מותר לו. כל צעד שלו מייצג רק אותו, ולא את הכלל. וכך גם הדיסק החדש, שבו 12 שירים חדשים וקטע מוזיקלי אחד, הוא של בנאי לבדו. אולי אפשר לתת קרדיט לאנשים שמקיפים אותו תמיד, למפיק המוזיקלי גיל סמטנה, לנעם הלוי שעל כלי הקשה ויותר מזה, לאוסי שילוח שמנהלת אותו ולאשתו אודליה. אבל אין צורך לסחוב לדיון יוצרים אחרים.
מה יש בדיסק החדש? אסופת שירים חדשה ומוצלחת ברובה. "היום" הוא ה-להיט, השיר הכי מדויק, נעים כמו "כולם יודעים" שאני כה אוהב. אני גם אוהב את "ברוקלין", שיר עם טקסט מפתיע, את "בלוז כנעני", וגם את הסיפור על "סטארטר". אני מחבב את השיר הפותח, "דממה דקה", אם כי פחות את הבית השני שיש בו מילים כמו "ראש הממשלה", "תוכניות אירוח" ו"שידור חי". כעיקרון, אני תמיד מעדיף שירים שאין בהם ספירת מלאי בנאלית מדי של המציאות.
עקב אכילס של הדיסק הוא השיר "מסך הברזל", שהוא סוג של התכתבות עם ערוץ 2. יש שם בית שהולך ככה: "עם שיניים של כריש, תראו איך היא טורפת. אין לה שום בושה, יש לה אחוזי צפייה. בשבילם היא תעשה הכל, אפילו תראיין גוויה". זה שיר מאוד בעייתי. קודם כל למה להיטפל למגישה? מה, חסרים בערוץ 2 גברים שחמים על רייטינג? ובכלל, לבנאי אין דעה באמת מעניינת או חדשה על ערוץ 2. אפילו הגיטרה החשמלית בשיר הזה נשמעת קצת בישול יתר. אולי הוא התעצב על כך שאינו מצליח לייצר שיר כואב באמת על המצב הפוליטי, אבל היי, אף אחד לא מצליח לכתוב שירים על המצב. מצד שני, ערוץ 2 כמטרה זה קצת ליגה ב'. ובנאי הוא ליגה לאומית.
בנאי הוא אמן המופשט. אמן הסיפורים מסביב למדורה. אמן האגדות. כשהוא נהיה קונקרטי מדי, בנאלי כמו החיים, הוא מאבד את כוחו. לכן השיר הזה, "מסך הברזל", קצת מקטין את הדיסק. אבל למה ללכת על שמינית הכוס הריקה. יש כוס מלאה לגמרי בשירים חדשים של אהוד בנאי. מי שאוהב אותו, מקבל תמורה מלאה לגמרי.
אסכולה של איש אחד
23.1.2004 / 13:42