מורה מחליפה

בהומאז' נוגע ללב למנחם בגין ולהכרה כי חופשי זה לגמרי לבד קמה אשרת קוטלר ואמרה: "איני יכולה עוד". צריך אמנם להצניע את האמת הלא נעימה בנסיבות אלה של כמו הספד, מחמת הרצון לא להעליב, אבל בכל זאת: אשרת קוטלר לא תחסר לאיש. כלומר, בוודאי שבקרב לא מעט מהצופים שצפו ב"שש עם אשרת קוטלר" תירשם איוושה קלה של בלבול בנוסח "שם חדש מוזר לתוכנית של אשרת קוטלר: 'שש עם דנה וייס'", אבל מעבר לכך, העיתונות העברית, הטלוויזיה הישראלית, ובוודאי ובטח שערוץ 2, לא ינידו ולא ימצמצו ולא יזוזו מרבצם, ברגע בו אשרת תתחפף מחייהם ומחיינו – עוד אחת, פחות אחת, אותו דבר. ככה זה. למה לייפות את המציאות? זו זירת המשחקים, והיא טינופת.

אבל גם אשרת אשמה. קוטלר, במסורת המגישות של הערוץ הראשון, היתה מסוג הטיפוסים שמשתקעים על מסך הטלוויזיה של האדם על בסיס יומי ועדיין נותרים חקוקים בתודעתו כדמויות לא מזוהות, מוכרות מאנשהו, קרוב לוודאי מהטלוויזיה, אך באותה מידה גם אפשר כי מדובר במנחה החביבה מרב שיח בנושא "שטיחי הקיר לאן?" שנערך בשבוע שעבר במתנ"ס, ואפשר גם במורה המחליפה מחטיבת הביניים, שבשמה קשה להיזכר, שכן מי זוכר שמות של מורות מחליפות? תלך, תבוא, אותו הדבר.

עגום במקצת, אך זה היה סיפור הקריירה הטלוויזיונית של קוטלר. פרסונה שתמיד הותירה מאחוריה שובל דק, לא מורגש כמעט, של "לא מספיק". עיתונאית, נכון, אבל לא מספיק. אחרת, מדוע בחר שלום קיטל לחזק את חברת החדשות של הערוץ בשלי יחימוביץ' ולא קידם את אשרת לתפקיד מגלת דעת בפאנל "יומן שישי"? מגישה נעימה, נכון, אבל נעדרת כל כריזמה, לבטח כזאת שתמנע דילוג כה חסר היסוס מעליה לטובת יונית לוי הצעירה באופן משמעותי, לכשתתבקש מחליפה למיקי חיימוביץ' הנוטשת אל המתחרים. דמות אהודה בקרב עקרות בית וגברים מובסים שחוסר הביטחון העצמי שלהם כה גדול, עד כי הם מוכנים לצפות אפילו בתוכנית אקטואליה בשש ערב, נכון, אבל אפילו ערד ניר קיבל משימה טלוויזיונית הולמת יותר לענות על מאווייו של קהל זה. קוטלר היתה דנידין בעידן בו השקיפות היא פשע.

ואמנם, האנמיות של קוטלר עומדת בסתירה גמורה לזירה בה הופיעה: ערוץ 2 האנטי אנונימי בעליל. העריץ המסחרי שהצליח השנה להפוך גרגר אבק לסופת חול, רודריגו גונזלס שכזה, אדם ללא תכונות, לדמות בלתי נשכחת, קיים את אשרת קוטלר במשך שנים רבות מבלי שהצליח להנציח אותה אפילו לרגע אחד. קוטלר, למעשה, עמדה לאורך השנים בניגוד ובסתירה לאתוס של הערוץ בו שידרה. לפרקים היא נראתה כמו דליה מזור שהתברגנה, כמו ענת שרן שעלתה לגדולה, טקסט אנושי חתרני במרחב של ערוץ 2 - כוכבת אפרורית בעולם של נצנצים. קוטלר היתה "כוכבת" של פז"מ - הכי לא ערוץ 2 שאפשר להעלות על הדעת. "כוכבת" שפניה מופיעים בתוכניה רק מכיוון שהיא שם שנים כל כך רבות, ובאמת, לא נעים ממנה. תלך, תבוא, אותו הדבר. רק שלא תעשה סצינה.

וכך, באופן בו נוהגים בני אדם בעמיתים מכובדים למקום העבודה, כיבד שלום קיטל את מבוקשה של קוטלר לצאת לחופשה והבטיח לה ששם תוכניתה לא ישונה בתקופת היעדרה, ומצידה נמסר כי העומס הכבד של הגשת תוכנית אקטואליה יומית רוקן את מצבריה וכי היא תשוב לאחר סמסטר התרעננות (איזה ידע ניתן להספיק לרכוש בסמסטר אחד, מעולם לא הבנתי), או חופשה פסטורלית באיזו ספריה ציבורית, הרחק מעין הציבור. ונרמז באופן עבה כי לעולם לא תשוב. ומובן שהאינסטינקט הראשוני היה להיתפס באופן מיידי לאיזה דכדוך ממשפחת ה"כמה חבל על עוד קורבן שגבתה התעשיה". אבל התעשייה לא גבתה את הקורבן הזה. למעשה, התעשיה אינה גובה קורבנות. לאנשי התעשיה יש את הכסף, הפרסום, אורח החיים של השקות החינם, הקרנות הקולנוע לפונקציונרים והתמונות ב"רייטינג". אני מסוגל לחשוב על כמה תעשיות אכזריות ונצלניות פי כמה, שקורבנותיהם נותרים אילמים בצד הדרך, וגם אילו היו רוצים לצאת לחופשת התרעננות, לא היה להם די כסף כדי לממן את כרטיס האוטובוס בדרך אליה. כך שאין לרחם על אשרת ועל החיים הקשים שזימנה לה עבודתה בטלוויזיה בשנים האחרונות – יש גורלות נוראים מאלה. ועבודות שוחקות בהרבה. תלך, תבוא, אותו הדבר. רק שלא תשחק אותה דמות טראגית.

בישראל ללא רחמים, זכותה של אשרת לצאת לחופשה, אפילו לפרוש לתמיד, וזכותו של הצופה להגיד: נקסט פליז. וגם: שיהיה לה בסבבה כל מה שהיא תחליט לעשות, וואט דה פאק דו איי קר? בעולם של ערוץ 2, אפילו דמויות כמו אשרת קוטלר, שתכונת המסך הבולטת שלהן היא אנושיות מצועצעת מלווה בפרצי בכי אקראיים לנוכח ידיעות חדשותיות "קשות לצפייה", לא מצליחות לקלף את שכבת האדישות של הקהל כשהן מניפות דגל לבן של כניעה. הסיבה לכך: הרוב המוחץ של הצופים בערוץ בוהים בו כשהם מנופפים בדגל לבן בעצמם. מתבוססים בתבוסתם הם. במושגי השחור ולבן של ערוץ 2, הליכתה מזמנת האמפתיה והסימפטיה של אשרת קוטלר מעוררת בצופה כאב דומה לזה שגורם לו איבוד חייל בדמקה. תלך, תבוא, אותו הדבר. תור מי עכשיו?