אוטם שריר הלב

לפני כחודש היתה זו הזכיינית רשת, עם ערב התרמה לילדי וראייטי, ואמש הושקו אירועי "יומטוב" של קשת, שיימשכו גם ביום שלישי ויביאו, קרוב לוודאי, לנצחונם המוחץ של ילדי יומטוב על שאר הילדים במשחק החדש "הספונסר של מי שווה יותר?".

במהלך השבועות האחרונים – בהם פומפמה תודעתנו באינסוף פרומואים שבישרו על האירוע הגרנדיוזי הממשמש ובא – כבר ניטחו על "יומטוב" ביקורות רבות, שראו בה מיזם ראוותני מנופח, העוקד את סבלם של ילדים על מזבח הרייטינג ומסמל סופית את גוויעתה של ישראל כמדינת רווחה. כל אלה לא הפריעו בהכנות האחרונות, במהלכן גייסו להנחיית הערב את אשרת קוטלר, רגע לפני שהיא מתמסרת לתורת המידות של שפינוזה, ואף את הזמרת ריטה, שניאותה להירתם לראשונה להנחיה טלוויזיונית (הישג בלעדי של אורי שנער), הואיל ומדובר במטרה מקודשת.

צריך להודות כי ביומיום מרביתנו סובלים מאוטם כרוני של שריר הלב: הקבצנים המדדים בין המכוניות בצמתים לא ממש מזיזים לנו, וגם מעשי זוועה המתרחשים כבדרך קבע בשטחים מותירים אותנו שווי נפש. אך כשניבטים אלינו פניו של ידוען, משהו זע בנו. מה בדיוק צריך לקרות כדי שמהפך כזה יתחולל בנפשנו?

הטלוויזיה המסחרית בת-זמננו מפתחת אצלנו מנגנון מתוחכם למדי. המנגנון הזה, יטענו אחדים, מאפשר לנו לשמר משהו משפיות הדעת ולהמשיך בשגרת חיינו הרגילה, אבל למעשה הוא זה שאחראי להתכהות החושים שלנו ולהפיכתנו לציבור אדיש, המשתעמם בנקל ומחוסר כל רגש של חמלה אמיתית. עובדה זו, הידועה היטב לערוצי התקשורת השונים, מביאה אותם לייצר עבורנו בכל פעם תכנים חדשים, קיצוניים הרבה יותר, על מנת שיוכלו לקלוע לצרכינו המתחדשים. פעם פרס של "חולצה ותקליט" עשה את העבודה. היום גם קפיצת בנג'י של אלי ומריאנו בשידור חי אינה בהכרח ערובה מספקת לשמר אותנו דרוכים אחרי הפרסומות.

ואם חשבנו שאת רף הריגוש כבר אי אפשר יותר להעלות, בא ערב השידורים הראשון של "יומטוב" והבהיר היטב שבקשת יעשו הכל כדי שלא תוכלו להישאר אדישים. רצף השידורים, שהחל בתחילת הערב עם תוכנית הבישול של אהרוני והסתיים מאוחר בלילה במופע סטנד-אפ אינסופי של כל מי שמתיימר להצחיק, נבנה כך שבמשך יותר מחמש שעות ניטלטלו הצופים בין קטעי בידור לתמונות עצובות של ילדים במצבי סיכון. הרי בכל אחד מאיתנו, כפי שהסבירה ריטה, מסתתר לו ילד הצמא לחום ואהבה. וזה עוד לפני הגרנד-פינאלה של יום שלישי, אז יצטרפו לסלבריטאי ישראל גם מיטב כוכבי הוליווד, בראשותו של דייויד שווימר. לא יהיה פשוט להתאפק.

כשתידום סופית תרועת הפסטיבלים, והמארגנים ימנו בגאווה את הר הכסף שהצליחו לערום, תיוותר השאלה האם באמת היה צורך של ממש במפגן הראווה המוגזם והמנופח הזה. האם לא ניתן היה להסתפק בערב התרמה בודד, משולל מניירות גרנדיוזיות, שיש בו יותר צנעה ואנושיות ופחות אטרף. ברור שניתן. אבל האנשים של ערוץ 2 לא ינוחו ולא ישקטו עד שיביאו אותנו לשלהוב יצרים מלא; לשיאים חדשים שיענגו את גופנו בעוצמות שטרם הכרנו. זה נכון בבידור כמו שזה נכון לגבי תמונות מפיגועים ואסונות. הרי בתום יומטוב יבואו עוד הרבה ימים רעים.