ברוכים הבאים ל"פלאשדאנס" מודל 2004. אם היפ-הופ, ריקודי אם.טי.וי ודאון-טאון ניו יורק לא עושים לכם את זה, זה לא סרט בשבילכם. אבל אם אתם נמנים על החלק באוכלוסיה שלא יכול להפסיק לקפץ בחדר בכל פעם שהקליפ של ל"Hot in Here" של נלי מופיע בטלוויזיה (אותו ביים במאי הסרט, בילי וודראף) - אתם חייבים לראות את "שחקי אותה מותק".
המותק שמשחקת אותה בסרט היא בחורה בשם האני דניאלז שחולמת להיות רקדנית בקליפים, גם אם היא לא נראית ממש סובלת בעבודות הנוכחיות שלה (ביום היא מלמדת ריקודי היפ-הופ במתנ"ס שמנהלת אמה, ובלילה היא עובדת כברמנית). את דניאלז מגלמת ג'סיקה אלבה, כוכבת הסדרה "מלאך שחור", שמצטיירת בסרט כמעין גירסה יותר כהה של ליזי מקגווייר כולל החיוך הענק, השיניים המושלמות, האור הפנימי שמקרין החוצה בעוצמות מדאיגות והשילוב הממיס/קטלני של שמחת חיים וטוב לב אינסופיים.
מבחינה עלילתית "שחקי אותה מותק" הוא נוסחתי, אם כי די מקושקש. עלילה אחת עוסקת בהקרבות שהאני צריכה לעשות כדי להצליח בקריירה, ומעלה את השאלה כמה רחוק היא מוכנה ללכת בשביל להגשים את החלום שלה. עלילה שנייה עוסקת בקשר המיוחד הנרקם בין האני לבין חבורה של ילדי שכונות, ומעלה את השאלה מה יותר חשוב להאני: הקריירה או רצונה לעזור לזולת. יש גם עלילת משנה רומנטית המתפתחת בין האני לבין הספר השכונתי (מקהי פייפר מ"8 מייל"), אבל שם הכל הולך חלק, אין קונפליקטים והיא גם לא מעלה שום שאלות, אולי מפאת חוסר זמן.
הסיבה לראות את "שחקי אותה מותק" מן הסתם אינה העלילה, אלא הריקודים, הכוסיות, הבגדים, המוזיקה והופעות האורח. את הסרט ביים, כאמור, במאי הקליפים בילי וודראף, שמתמחה באזורי ההיפ-הופ והאר נ' בי, וביים קליפים לדרו היל, סלט נ' פפה, אאוטקאסט, אר קלי, אשר, פוקסי בראון, טי.אל.סי, בריטני ספירז ואחרים. זה כמובן יתרון גדול כשמדובר בסרט שעוסק בתעשיית הקליפים. מה גם שכמה ממכריו של וודראף מהתעשיה מתארחים בסרט בתפקיד עצמם, ביניהם טוויט, הראפר Jadakiss, כוכב האר נ' בי Ginuwine, המפיק רודני ג'רקינס, וכמובן מיסי אליוט, שמופיעה על הפוסטר על אף תפקידה המזערי.
האמת, גם עם תפקיד פצפון מיסי יוצאת מלכה. אבל מי שבאמת גונב את ההצגה הוא הראפר בן ה-14 ליל' רומיאו, שמשחק כאן את בני הילד שהאני שמה לה למטרה להציל מחיי הגנגסטה שמחכים לו. למי שלא מכיר את פועלו של ליל' רומיאו כדאי לדעת שהוא הגיע לראש המצעד של בילבורד לראשונה בגיל 11, והמשיך בדרכו של הילד-ראפר שקדם לו, ליל' באו ואו. העובדה שאבא של ליל' רומיאו הוא מאסטר פי - ראפר סוג ז' אך עסקן היפ-הופ משגשג שהמשיך לעשות בוכטות מהפקת גנגסטה-ראפ זול הרבה אחרי שהז'אנר מיצה את עצמו כמובן לא הזיקה. השניים אפילו כיכבו זה לצד זה בסדרה בערוץ ניקולודיאון (ואגב, זכארי וויליאמס, שמשחק בסדרה את אחיו הקטן של ליל' רומיאו, מגלם את אחיו גם ב"שחקי אותה מותק"). למרות הדרך בה הגיע לפסגה, מתגלה ליל' רומיאו כחתיכת ילד קולי ומוכשר. רק תראו כמה יפה הוא עושה בסרט את תנועת ה"נקה את הקשקשים מכתפייך", שאני לא יודעת היכן ומתי היא נוסדה, אבל עוד לפני "שחקי אותה מותק" היא זכתה לעדנה בזכות הילד הקטן שמבצע אותה בקליפ ל"Hey Ya" של אאוטקאסט.
אי אפשר אמנם להגיד שמדובר סרט טוב הוא רדוד, צפוי, ילדותי, מטיפני, נוסחתי, מוסרני, מתחסד, ערוך ברשלנות, משוחק רע ולעתים נטול כל הגיון (מאיפה היה לה פתאום בסוף הסרט כלב?) אבל זה באמת לא משנה, גם כי הסרט פונה לקהל צעיר מאוד, וגם כי בשביל מי שתרבות המיינסטרים היפ-הופ עושה לו את זה, "שחקי אותה מותק" הוא סרט כיפי בטירוף. כשראיתי אותו ישבה מאחורי חבורת נערות שקשורות באיזושהי דרך שלא הצלחתי לפענח לרקדניות של אתי פולישוק (אל תשאלו איזה ריכולים הולכים שם!). אם לשפוט על פי הצהלות של הנערות האלה, זעקות ה"שיאו איזה מהממת!" והאדיקות בה הן נשבעו לשחזר בבילוי יום שישי הקרוב כל תנועת ריקוד, תסרוקת או פריט לבוש שהספיקו לקלוט מהסרט ניתן לקבוע שהן נהנו כפי שהן לא נהנו מימיהן. ואני נהניתי לא פחות.
אר נ' בימבו
4.2.2004 / 10:31