תארוז לי שניים עם גדול

מיעוטים, מסתבר, בניגוד לתפישה הרווחת, זה סקסי. בכלל, חתרנות, חריגות, מודעות פוליטית ואקטיביזם הפכו למקדמי המכירות הלוהטים של השנים האחרונות. באופן אירוני, האנטי-קפיטליזם עובד בשירותה של התפישה נגדה הוא יוצא. כראייה לכך ניתן לבחון את ההתקדמות המרשימה של המגזר ההומואי בתרבות הפופולרית בכלל ובתרבות הצריכה בפרט. מי שהיו פעם מיעוט מדוכא ומסתתר יצאו למצעד גאווה רב תרבותי כשהם דואגים לנכס לעצמם כוננית בכל האנגר של איקאה. כך הופיע גל סרטי ההומואים בסוף שנות התשעים ובמקביל צצו להן דמויות הומואיות ייצוגיות בכל סיטקום ודרמה טלוויזיונית שמכבדים את עצמם. בעוד הם מתרחבים מדמות הידיד לדמות הידיד שהוא גם השחקן הראשי, יצאו ההומואים לחגוג את נצחונם ולא שמו לב שהוא זמני, וחשוב מכך - תלוי פיננסית.

כל עוד הומואים ואינטלקטואלים נאורים-ליברלים ימשיכו להיות מגזר רווחי, הם ימשיכו לקבל את בבואתם הפוטוגנית בפרצוף וכל מיני בריטני ספירסיות ומדונות ימשיכו להתנשק באקטים כאילו שערורייתיים. אבל הדבר שצריך להדאיג את הקהילה הוא שכל החתרנות בשקל הזו אינה חתרנות כלל וכלל ואין משמעותה סוף עידן השמרנות החשוכה. ברגע שהייצוג הקווירי בתרבות הפופולרית מנוהל בציניות מטעמי קידום מכירות המופנים לקהל יעד מסוים, הרי שלא התקדמנו כמעט בכלל. במילים אחרות, תשמרו טוב על הכסף שלכם, על הג'ובים ועל המראה הצעיר והחטוב שלכם, כי רק ככה אוהבים אתכם המפרסמים, התאגידים הדרקוניים, אנשי יחסי הציבור וכל שאר הטיפוסים שמחזיקים אותנו בביצים וקובעים עבורינו מה לחשוב, מה לאכול, מה ללבוש ועם מי לרצות להזדיין. כל עוד יוצג ההומו כגבר מסוקס, רגיש, ובעל מודעות עיצובית נרחבת, הוא ימשיך לשמש כפנטזיה החדשה לבת ה-14. היא לא תפנטז עליו כבן זוג אלא כעל אקססורי: כמעט כל מתבגרת שנייה שיצא לה לראות כמה פרקים של "וויל וגרייס" או "הכי גאים שיש" משתוקקת לידיד הומו משעשע, בערך כמו שבא לה על נעלי מנולו בלאניק של קארי ל"סקס והעיר הגדולה".

בהחלט הגיעה העת להפסיק לעטר בהומו ייצוגי כל יצירה בתרבות הפופולרית שמבקשת להתקשט באצטלה של חתרנות. אפשר וצריך להפסיק לשמוח ולעשות רעש וצלצולים על כל פרובוקציה דמיקולו. כי בשירות הארנק עבדו קרח תשע כשזמזמו את "איתו לנצח", בריטני ומדונה שדפקו צרפתיה בטקס האם.טי.וי, וטאטו ששיחקו בלסביות. מה שמדונה גילתה באייטיז, יודעת היום כל מתבגרת שאדי מי חמצן ראשונים עולים באפה: שימי עליך איזה חליפה גברית, תשחקי קצת באנדרוגיניות, דפקי נשיקונת לאיזה ברונטית תוך כדי ריקוד פסבדו אירוטי, וכבר מובטח לך מקום של כבוד כאושיה, אושיית צעצוע. לא בהומופוביה עסקינן, אלא בתסמונת גלגל"צ: כמו שיר שנטחן עד כדי הפעלת אינסטינקט ההקאה, כך עלול להיטחן מגזר שלם.

כך גם העיסוק הטרנדי במצוקת העובדים הזרים, שזכה לאחרונה להפוך לעוול לוהט בארץ ובעולם ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש", "דברים יפים מלוכלכים"), שעלול לשעמם אותנו לקראת הקיץ, או אז תפרוץ אל חיינו האומללות הבאה שיש להידרש אליה. על פי אותו עיקרון של דפוק וזרוק היתה הדאגה לאיכות הסביבה אטרקציה לוהטת בסוף הניינטיז. היום אנחנו בקושי עושים טובה וזורקים את בקבוקי הפלסטיק במיכל שמתחת לבית. לעדכונכם, זיהום האוויר עדיין קיים, וחמור מכך, המזהמים עדיין עושים במשאבים של כולם כבשלהם. מצד שני, אל לנו ליפול לבור של נאיביות מטומטמת. את המלחמה על הצדק החברתי יש לנהל מבפנים, מתוך המערכת המשומנת של האח הגדול, שמגיע לכל אחד, בכל מקום. אך דבר אחד יש לזכור: הוא גם בדרך כלל מגיע עם פחית קוקה קולה ביד ודולרים בתחתונים.