נגמר הבית זונות

"אחרי כל כך הרבה כתבות די שליליות על בוסטון אני מנסה לכתוב משהו חיובי ובונה, אבל אני לא חושב שאני אעמוד בזה". כך פתח יהונתן גפן את הטור השבועי האחרון שלו ב"מעריב", ומיד אחר כך המשיך לקונן ולהתבכיין כהרגלו על חייו הקשים בעיר השעשועים. 20 מעלות מתחת לאפס, הוא שורק לעצמו בהתפעלות, אני גיבור שאני בכלל שורד. כולם כל כך אפורים ומדכאים בעיר הזאת, ורק לגברים מגניבים כמו גפן, אביר שגעון הגדלות, אין מקום לעשן.

יהונתן גפן הוא מיזנטרופ. בזה כשלעצמו אין שום רע. לכולנו נמאס לא פעם מהסובבים אותנו, ויש משהו אטרקטיבי במלנכוליה הסאדו-מזוכיסטית שמביאות עימם הרוחות החורפיות של בוסטון. קטונתי גם לבקר את כשרון הכתיבה של גפן. אולם כשמפשיטים מדמותו את הסופר המיוסר מגלים בנאדם עלוב למדי, סוציומט, המטביע יגונו בטיפה המרה, שכמעט לעולם לא תילגם מארנקו הפרטי. למעשה, דמותו של גפן מגלמת בתוכה את המיקרו-קוסמוס של הישראלי המכוער עד מאוד, זה שעסוק בלבקר כל דבר שזז, לנסות לתחמן את המקומיים, ללעוג לתפקודם של המוסדות העירוניים, להתלונן על כך שמכבי האש הרסו לו את הבית אחרי שהשאיר את הגז דולק, וכמובן - לשנורר.

נדמה שעובדות הן לא הצד החזק בכתיבתו של גפן. מילא שאחרי שלוש שנים בבוסטון הוא קורא לקליבלנד סירקל, אחד הצמתים המפורסמים ביותר של העיר, בשם קליבלנד סנטר, באקט שלא ברור אם מבטא זלזול או בורות, אבל הוא גם ממעט להסביר מה באמת מלווה את "הבדידות, הריקנות והשעמום" שנוטפות מכתיבתו הרעילה. גפן בוחר להתעלם מהעובדה שבניגוד לתקופה שעשה בניו יורק, בבוסטון התקבל בזרועות פתוחות על ידי קהילה תומכת; הוא שוכח לציין את התגמול הכספי שדרש וקיבל כמעט עבור כל אירוע שאליו הוזמן; הוא מעדיף לדלג על כך שעשרות חלטורות אורגנו לו על ידי מקומיים שרחשו לו כבוד כנציג חשוב של התרבות הישראלית. גפן בוחר ללעוג להם ולהציג אותם כבית השחי של העולם.

חישבו לרגע על אורח שהבאתם לביתכם, דאגתם לו כלכלית ומנטלית, ובתמורה הוא טורח, בכל הזדמנות, בעודו לן בסלון ביתכם, להביע את שאט נפשו מהבית, מהאווירה, מהרוח הנושבת קרירה וממחסור במקומות מעודדי עישון וקססה זולה. שכן האומדן של גפן לעיר תוססת הוא צעירות ג'ינג'יות שמגישות שתייה בחזה חשוף בתוך מסעדה שמתירה עישון של חומר טוב מכל סוג, והכל בחצי מחיר. יחד עם השנאה העצמית יוקדת גם השנאה לשווארמיה של רמי, לסופרמרקט היחיד בעיר שמאפשר לקנות לבן, גבינה לבנה ופסק זמן, ולמעשה לכל דבר שמסמל ישראליזם, מהסוג שגפן אוהב להתנשא עליו. לקראת גיל 60 נראה יהונתן גפן כמי שמנסה בכוח להישאר רלוונטי, אף כי עבר זמנו, כשהוא עסוק בנסיונות לעורר סערה בכוס בירה, שגם עליה כנראה שילם מישהו אחר.