בשנה שעברה רצו שמועות די מבוססות שרד סנאפר יופיעו בארץ במסגרת פסטיבל נקסט. עוד לפני שממש הספקנו להתרגש הפסטיבל בוטל. שנה אחרי אי אפשר שלא להתרגש, כי הסנאפרז באמת כאן.
ריצ'ארד תייר (תופים, כלי הקשה ופטפונים), אלי פרנד (בס) ודיוויד איירס (גיטרות ופרוגרמינג) הקימו את ההרכב ששום ז'אנר לא מתלבש עליו ב -93'. מאז ועד היום הם ממשיכים לשלב בין עבודת מחשב, פטפונים וכלי נגינה חיים, ונוהגים לשתף פעולה עם נגנים, אם.סיז וזמרים. התוצאה היא מישמש חמקמק: אלמנטים של ג'ז (עוד הרבה לפני סצנת הניו ג'ז האירופית), היפ הופ, טכנו, דאב, רוק וכו', שיוצרים צליל סופר מגניב וסופר גרובי שמסרב להגדרה ז'אנרית.
הם הוחתמו בלייבל האלקטרוני האיכותי וורפ ב-94', ומאז הוציאו ארבעה אלבומים. הראשון ברשימה, Reeled and Skinned" הוא אוסף סינגלים מהתקופה הטרום וורפית, אחריו באו Prince Blimey וMaking Bones, ולפני כחצי שנה יצאOur Aim is to Satisfy , שההצלחה שלה הוא זוכה - ובצדק - היא מן הסתם הבסיס להחלטה להביא אותם לכאן היום (חמישי, 29 במרץ).
הסנאפרז חיממו את ביורק בקיסריה לפני כשש שנים, ותייר תקלט כאן בדינמו דבש יותר מפעם אחת. הלילה תופיע השלישייה הפותחת כשהיא מגובה, בין השאר באם.סי. מכל התרכובות האלקטרוניות, נראה שזאת שלהם השילוב בין מכונות, נגנים וקולות אנושיים לא יכולה לאכזב גם על הבמה. וחוץ מזה, הכל שאלה של גרוב, ולרד סנאפר יש הרבה ממנו.
עוד עניין להתרגש ממנו הוא שיתוף הפעולה בין שוקי וייס למועדון טי.אל.וי, שמצביע על שיפור תנאים לא צפוי בעולם ההופעות האלקטרוניות המצומצם שאליו התרגלנו ושהתאפיין עד כה בעיקר בשמות מבטיחים שמופיעים במקומות עם סאונד מחפיר (האנגר 11) או לא מספיק טוב (דינמו). יש תקווה.
גרובי מגנובי
29.3.2001 / 12:14