שתי תופעות מוזיקליות קיצוניות, אם עוד אפשר להשתמש במילה הזאת בלי לצאת טמבל: על האחת חתום DoseOne, האיש שקולו מוכר לרבים מ-CloudDEAD; את השנייה בוחשיםOrko the Sycotic Alien ו-Bigg Jus, אנשים המשתייכים בגאון לסקטור האוונגארדי, שמנסה להציע ישועה ארטיסטית לבעיות הדוחקות של הרגע. אג'נדה פוליטית, סאונד אופייני ואוף-ביטיות, המתגבשים במהירות לכדי תת-תרבות מובהקת.
Nephlim Modulation Sessions Woe to thee O Land If thy King is a Child
בלייט ניינטיז נהנו ב"נינג'ה טיון" מנתח גדול למדי של עוגת המכירות של אגף ההיפ/טריפ-הופ. את הרווחים האלה פודה היום הלייבל התאום "ביג דאדא", שגם יוצא בהצהרות אנטי-מלחמתיות מבלי להידחק בשל כך לשוליים. אחת המחאות האלה היתה "Not in my name", מיני אלבום סביר של סול וויליאמס, והשנייה היא אלבום מופתי של Nephlim Modulation Sessions, שנקרא משהו כמו "יגון לך ארץ אם מלכך הינו ילד".
האלבום של NMS נפתח בקריאה "אנא התפנו מיד", ובאופן מעורר הערכה גם עומד בציפיות שזו מעלה. אינטנסיבי, מעמיק, מלנכולי, עמוס, יפהפה. אני מבטיח, אורקו וביג ג'אס מקיימים. זה אלבום אנטי מלחמתי ואנטי-בושי מובהק, כמו שמעידים שמות של קטעים כמו "Super Prezel ו-"Bullets R Rejected". אבל מעבר לשרבוב שמה של קונדוליסה רייס מפעם לפעם, לא מדובר בלוחמנות מעיקה אלא באינטנסיביות של שדה קרב עם הרבה נשמה, סמפולי פסנתר מרגשים, סאונדים פוטוריסטיים וביט מהפנט. תרגום מאולתר של אחד הטקסטים הולך ככה: "החיים הם וידאו גיים, אתה רק ניים, הממשלה תכנתה לך את הבריין, בני אדם רק גורמים לפיין". אם היה לכם פעם &#
DoseOne The Pelt
מתוך המניאקים האקסצנטריים שמשחררים אלבומים בסצינת ההיפ-הופ, DoseOne הוא אחד ויחיד במוזרותו. "הבחור הטבעי של שנות התשעים הוא חופשי מתבניות ועבד לגאוניותו המפוזרת", זו אחת מההצהרות היותר חושפניות של דוס. בתור בחור שנהנה מהחיים, דוס נותן דרור למאווייו הסוציופתיים ומוציא את "המעטפת", דיסק וספר שירה בן 108 עמודים. מי ש-"Circle" של דוס ושל בום ביפ עשה לו נעים בגזע המוח, עלול למצוא את עצמו נפעם. שירה פובופובית מהמעלה הראשונה.
"The Pelt" מורכב מ-46 דקות מלאות מהתלות לולייניות ומעט מאוד מוזיקה. כעיקרון, הדיסק פלוס ספר הוא יצירה אחת, אבל קצרה ידי מלמצוא את האדם שסרק את הספר ושיתף את העולם בקבצים, כך שלצערי אני מכיר רק את האודיו. זה לא אלבום היפ-הופ, למרות שמוטיבים כמו סמפולים, עבודה עם מכשירי עריכה ו-RAP (Rhythmic American Poetry) קיימים בו באבו-אבוע. קצת קשה לקרוא לזה מוזיקה, כי הקטע המוזיקלי הראשון מגיע רבע שעה אחרי ההתחלה, וגם הוא פחות מדקה ואין עוד הרבה כמוהו. ועדיין, עם מלל פלוס סאונד, "המעטפת" מעניק חוויה מוזיקלית מא