קשירת חצוצרות

לצד פסטיבל הקולנוע הבריטי, שבוע הגאווה ופסטיבל היין, יכולות כעת גם הנשים לחגוג את תרבותן המסתורית בראש חוצות. תיאטרון חולון, שיארח מהיום את פסטיבל אשה 2004, שם לו למטרה "לחגוג את דמותה של האשה המודרנית" – כך לדברי המארגנים - באמצעות 24 יצירות מחול, תיאטרון ושירה. סוף-סוף, בשנת 2004, מישהו נותן מקום לפלא הזה שנקרא נשים, ולפלא הגדול שבעתיים - יצירה נשית.

פסטיבלים בימי הביניים היו חגיגה של תרבות האחר. רק בתוך מסגרת של פסטיבל ניתנה לאחר האפשרות להציג את תרבותו הייחודית ולחגוג אותה. מי שמגדיר פסטיבל ליצירה נשית בעצם מגדיר את הנשים כאחר אקזוטי ומסמן את היצירה הנשית כזרה למיינסטרים. אחרת אין סיבה להקצות לה פסטיבל מיוחד. אלא שנשים הן חצי מהעולם ולא מיעוט מיני או תרבותי, אבל במקום להתעקש על מקומן המובן מאליו של נשים בתוך זירת היצירה הגברית, מעדיפים להקדיש מדף נפרד לספרות נשים, תוכניות טלוויזיה לבילי מוסקונה-לרמן ופסטיבל מיוחד בתיאטרון חולון. חשוב להבהיר: הקצאת מקום נפרד ליצירה נשית לא מחזקת את הקול הנשי אלא להפך – מדגישה את מעמדו של הקול הגברי כמרכז הבלתי מעורער.

זה לא סוד גדול שלנשים יש עדיין פחות אפשרויות בעולם הזה. אומרים לנו שהמהפכה הפמיניסטית פתחה הזדמנויות, אלא שאומרים לנו רק חצי מהאמת, שהרי הקולנוע, הטלוויזיה, המוזיקה והתיאטרון נשלטים עדיין, בחלקם הגדול, על ידי גברים. אם את יוצרת בתחילת דרכך, שאמורה לחתום על חוזה הקלטות, לפרסם ספר או להעמיד מחזה - ברור שיהיה לך קשה יותר להתבטא. בתוך מציאות כזאת אפשר להבין את הפנטזיה לתת ליוצרות במה משלהן, אבל בסופו של חשבון פסטיבל כזה הוא חרב פיפיות. כמו שהפסטיבל של ימי הביניים נועד להשתיק כעסים ולבלום נסיונות התמרדות, כך מאפשרים פסטיבלים כמו זה שמארחת חולון לנקות את המצפון החברתי משוביניזם ואפליה, במקום להכריח אותו לתת עליהם את הדין.

שלא יהיו טעויות – ערכן של משתתפות כמו קרני פוסטל, לאה שבת, קורין אלאל, בתיה גור, רנה שיינפלד, זהרירה חריפאי או שמרית אור אינו מוטל בספק, וגם ההזדמנות להרוויח קצת כסף בתקופה שחונת אירועי תרבות אינה עניין של מה בכך; אבל אם כבר מתעקשים לחגוג תרבות נשית, למה לא לצאת מהמטריצה ולהציע משהו אחר באמת, שחורג מהתחינה ללגיטימציה באולם תיאטרון.

כשזו רוח הדברים, גם הניסוחים האנכרוניסטיים על הקומוניקט שהנפיקה עיריית חולון אינם צריכים להפתיע אף אחד. צר לי להיות הורסת מסיבות, אבל שנות העשרים נגמרו מזמן, התיאוריה הפמיניסטית תורגמה גם לעברית, ו"האשה המודרנית" לא צריכה אתכם בשביל לחגוג מה שזה לא יהיה. אם בא לכם להרים פסטיבל באמתלה פסאדו-פמיניסטית, אתם לא חייבים להמציא את התרבות מחדש, אבל נסו לפחות לוותר על השפה הסקסיסטית.