זינוק בעלייה וקוץ בה

עליי לפתוח בגילוי נאות – אין לי רשיון נהיגה. ובכלל אפשר לקבוע בבטחה שמערכת החינוך המוטורי כשלה בכל הקשור אליי. יש לי רתיעה אוטומטית מכל מה קשור לשיעורי נהיגה בכלל ואומת המורים לנהיגה בפרט, שנתפסים בעיניי כבני לאום נפרד לחלוטין משאר בני האדם. קל, אם כן, להבין מדוע נתקפתי גרדת תמרורים משנדרשתי לצפות בדוקוסופ החדשה לערוץ 10 - "למד" - אולם להפתעתי מצאתי את עצמי מתרצה אל מול חינה של התוכנית.

הקונספט מוכר, וכבר נראה במחוזותינו (בעיקר בסדרות מבית היוצר של ציפי ברנד, דוגמת "ירוקות" ו"מישהו לאהוב"). אין מדובר בהברקה, אבל בהחלט במוצר טלוויזיוני מוצלח המצטיין בקלילות לא מחייבת, במובן הנעים של המילה. אל תצפו להארדקור מהסוג בו הורגלנו בז'אנר הריל טי.וי, זה שהופך את הסיטואציות הקיצוניות ביותר לשגרה. להפך - "למד" הופכת את השגרה למשהו משעשע הרבה יותר ממה שהוא באמת.

ברגישות רבה מלווים יוצרי הסדרה (אבנר מצליח חנוך ועידו בהט) את שמונת הגיבורים, לא כולם על טהרת ה"לפני צבא", במחוזות העברת ההילוכים. שלוש דמויות מצטיינות יקנו את לבכם: מורן - ערס-לייט וטוב לב שנאלץ ללמוד לנהוג במשאית לטובת צה"ל ולטובת אבא שלו. הוא שונא את זה, הוא גרוע בזה ואין לו כסף להפסיק (כדי להחזיר לצבא את הסכום שעלה להם עד כה); מיי - ירושלמית מיוחדג'ת עם הרבה סרטים בשיער, פירסינג בפרצוף וחלום להיות זמרת. היא לא יודעת לנהוג, והשלומיאליות המוטורית שלה מתערבבת לה בחלומות על הצלחה ויוצרת סמטוכה שובה לב; ותרשישה - מורה מבוגרת לנהיגה שמחפשת מישהו שיחבק אותה בלילות הקרים והמפחידים של שכונת גילה.

הסדרה מיטיבה לחדור אל פכי המציאות הישראלית המחורבנת בחיוך מריר. לא בגדול, אבל בקטנות שעושות את החיים פה כל כך דפוקים ומתסכלים. כך כשמורן מפוטר בקור-לב אחרי שהעז לדבר במהלך שעות עבודתו בקייטרינג; כך כשתרשישה יוצאת לדייט עם גבר שרוצה רק זיון בעוד היא מחפשת אהבה; כך בחיים הכפולים שמנהלת המורה הדרוזית לנהיגה, המפוצלת בין ערביי מזרח ירושלים לתלמידיה היהודים, אבל בעצם מתגעגעת לחיים בכפר.

אלא שבעיה אחת קשה מעיבה על הצפייה ב"למד". הסדרה סובלת מפסקול טרחני, גלגל"צי במובן הרע ביותר של המילה, שמצליח לחרב בטיפשותו כל רגע יפה באמת. כדי לקצר מהלכים אציין רק שבשיאו של אחד הסיפורים, כשאחת הדמויות זוכה ברישיון המיוחל, נשמעת ברקע גירסתו הסבאית של שליימ'לה ארצי לשיר "בשבילה אתה מלך העולם". דווקא קריינותו המנחמת של נתן דטנר, שמלווה את הסדרה, זכאית לפסקול מתוחכם מעט יותר, שירומם את רגעי השיא ויהפוך אותם למטעמים של ממש. כרגע זה נשמע כמו מוזיקת רקע של כתבת צבע ארוכה מדי על השלג בירושלים. לזכות העריכה המוזיקלית של הסדרה ניתן לומר כי היא בהחלט מיישרת קו עם השירים שהיה בוחר המורה שלי לנהיגה להשמיע בתוך האוטו האדום שלו.

אם לוקחים בחשבון שבקרוב מאוד ינחת עלינו גם "מבחן הנהיגה של המדינה", ממפעלות טלעד את קובי מידן, מסתמן תחום הנהיגה כמכנה המשותף הלוהט של החורף הטלוויזיוני הנוכחי. הרי כולם נוהגים, או נהגו, או לפחות ינהגו מתישהו, ואם כולם שם – גם ערוץ 2 חייב לקפוץ על הסובארו בעודה מתניעה. אך בעוד במדורת השבט מתכננים חגיגה של רייטינג ודוגמנים מוטוריים, עושה "למד" שימוש רגיש ואינטליגנטי בלהיט התעבורה החדש. הצעירים יתחברו לרוח התקופה, המבוגרים יזכרו בימי בתוליותם התחבורתית, ונטולי הרישיון יתרגשו לגלות שהם לא לבד.