בן סטילר וג'ניפר אניסטון הם גיבורי הקומדיה הרומנטית החדשה של ג'ון המבורג (שכתב את התסריט לשני סרטים קודמים בכיכובו של סטילר - "פגוש את ההורים" ו"זולנדר"). "ואז הגיעה פולי" נבנה על אותו רעיון ישן שמלווה את ז'אנר הקומדיה הרומנטית משחר נעוריה - הגילוי (המפתיע-עלק) שמי שחשבת שהכי מתאים לך בעולם כלל אינו בשבילך, ומי שחשבת שהכי פחות מתאים לך הוא-הוא האדם שיעשה אותך מאושר (זה אמור להיות גילוי רומנטי).
סטילר הוא חנון יהודי בשם רובן פפר שאוהב ללכת על בטוח, ולכן התחתן עם דברה מסינג, שנראתה כמו השידוך המושלם, עד שתפס אותה בוגדת עם מדריך הצלילה הצרפתי ביום הראשון של ירח הדבש שלהם. לא לוקח לו יותר מדי זמן להתאושש מהמכה, וכעבור פחות משבוע הוא נדלק על פולי פרינס (ג'ניפר אניסטון), בחורה שלמדה איתו בחטיבת הביניים. כצפוי, פולי היא ההפך הגמור מהאשה שאיתה התחתן - גם אם זה לא ממש ניכר - וכך מתחיל לו רומן דארמה וגרג קלאסי, כשהאירוניה הקומית שאנחנו אמורים להתפעל ממנה היא שדווקא אדם שעובד כמעריך סיכונים בחברת ביטוח מתאהב בבחורה כל כך לא בטוחה.
פולי פרינס אמורה להיות בחורה מופרעת, מסוכנת וחסרת כל אחריות, אלא שהדברים הכי מופרעים, מסוכנים וחסרי אחריות שהיא עושה הם לאכול אוכל חריף ולרקוד סלסה (איפה סקס עם חיות, סמים קשים ודת'-מטאל?). אה כן, היא גם נוהגת לאבד את המפתחות שלה מדי פעם. בחורה שמאבדת את המפתחות שלה - גוועלד! איזו פריצות! אבל אל דאגה, לקראת סוף הסרט מסתבר שלפחד של פולי ממחויבות יש סיבה היסטורית מוצדקת והגיונית. פפר יכול להירגע - לבחורה יש טראומות, זה לא שהיא חלילה איזו מופרעת שמורדת בחלום הבורגני, עליו מושתתים חייו ועליו מבוססת גם הקומדיה הרומנטית ההוליוודית באשר היא. כל מה שהיא צריכה זה קצת אהבה וטיפול פסיכולוגי של שנתיים-שלוש, וגם היא תהיה כשירה להקים בית בפרברים.
אם כך, הכל בסדר, אבל למי אכפת? אף אחד במילא לא בא לסרט הזה בשביל הרומנטיקה (וטוב שכך, כי חוסר הכימיה המוחלט בין סטילר לאניסטון באמת לא משאיר יותר מדי מקום לרומנטיקה), אלא בשביל הצחוקים שהטריילר הבטיח. למען ההגינות יש לומר שהסרט מכיל שני אלמנטים מצחיקים בלבד: דמותו הקריקטורית של המדריך לצלילה הצרפתי, שמגלם האנק עזריה מ"הסימפסונס", וכן שבריר שנייה בה רואים את הפוסטר של הסרט בו שיחק חברו של רובן פפר, סנדי, בנעוריו, שנראה כמו הפוסטר המפורסם של "מועדון ארוחת הבוקר".
בין לבין גדוש הסרט בסצינות גועל א-לה האחים פארלי. הבה נמנה את המובילות: 1. בן סטילר והבוס שלו (אלק בולדווין) עומדים במשתנה והבוס מפליץ להנאתו. 2. סטילר ואניסטון אוכלים במסעדה אוריינטלית וסטילר מתחיל להזיע ולהתעוות בצורה כלל לא סימפטית. 3. סצינת שירותים בה סובל סטילר משלשול אגרסיבי ולבסוף מגלה שנגמר הנייר טואלט. 4. בזמן משחק כדורסל נתקע פרצופו של סטילר בגופו העירום של בחור שמן, שעיר ומזיע בעל שדיים עצומים. 5. פיליפ סימור הופמן מתוודה בפני סטילר באמצע אירוע חברתי שכרגע הוא חירפלץ (כך עפ"י המתרגמים - Sharted במקור, כשהכוונה היא שהוא התכוון להפליץ אך בטעות יצא לו קצת חירבון). כפי שניתן להבין מהסצינה הזאת, פיליפ סימור הופמן - שחקן מצוין בדרך כלל - מנמיך את עצמו לסדרה של השפלות פיזיות הקשורות כולן להיותו שמן. ובסרטים בהם מביאים שמן בשביל הצחוקים, בדרך כלל מביאים גם חיה בשביל הצחוקים. הפעם התעלו על עצמם ובמקום כלב קטן ונבחן הביאו סמור עיוור. היה שווה.