דוקטור דוליטל מקבל בשבת?

בפעם הראשונה שהייתי בגלריה "זמן לאמנות" כמעט יריתי בעצמי. טוב, לא ממש, אבל סבלתי. התערוכה שאצר שם אז גדעון עפרת היתה צפופה בטירוף, אובססיבית משהו, עודפת. חבל - כי החלל של "זמן לאמנות" הוא חלל מרווח ונאה שאין רבים כמותו בעיר ושכדאי לשמור עליו ככזה. לכן משמח כל כך לראות שם את התערוכה שאצרה טלי צדרבאום, "חיות מחמד". זוהי תערוכה מרווחת, קומוניקטיבית, ועם זאת גם מעניינת. עבודת האוצרות האינטואיטיבית והחושנית של צדרבאום מנוגדת כל כך לזו האינטלקטואליסטית של ד"ר עפרת (האוצר הרשמי של המקום ומי שאצר את כל ארבע התערוכות הקודמות שם), והפוסטר הצנוע שנלווה לתערוכה מעמיד באור אירוני כל כך את החוברות עבות הכרס וצפופות המלל שהתלוו לתערוכה של עפרת; עד שנותר רק להצדיע לד"ר על שהוא נותן מקום לשפה שונה כל כך משלו.

"חיות מחמד" הוא שם חמוד לערוכה חמודה, אבל גם הרבה יותר מזה. הנושא המוזר הזה, שנשמע בתחילה כמעט אינפנטילי, או גימיקי, מתברר כהרבה יותר מזה. הצירוף "חיות מחמד", שעומד פתאום מנותק מהקונטקסט היומיומי השחוק שלו, מאפשר להתבונן בו מחדש ולתהות על קנקנו, עד שהוא נראה פתאום מפלצתי לפחות כמו שהוא חמוד. היחס ה"מחמדי" הוא יחס כפול: אוהב ומעריץ מצד אחד, פטרוני ואכזרי מצד שני; נוגע ללב מצד אחד, קר מצד שני. נדמה שאנשים אוהבים את חיות המחמד שלהם באותו אופן שבו הם מתעלמים מקיומן.

בתערוכה מוצגות עבודות של אמנים צעירים ועכשוויים, שחלקן עוסקות בחיות באופן ישיר (רישומים עצובים עם אריה של יואב אפרתי, תחפושות של יען מעבודת הווידאו של גיא בן-נר, צילום של נמר על הכתפיים של ניר הוד...), וחלקן עוסקות בנושא באופן עקיף (ויטראז'S&M מקסים של ענת שלו, אננס של דויד עדיקא, סרט מצחיק של דורון סולומונס על עולים חדשים, וצילומי ילדים מהפנטים של ינאי טוויסטר ואפרת שלם).

אבל התערוכה הזו קיימת גם הרבה מעבר למרחב של התיאוריה. העבודות בה יפות ומעניקות חוויה ידידותית ועוטפת, שאינה דורשת מהמתבונן להתעייף בפענוח חידות אמנות בלשיות. המחשבות מגיעות אליך באופן טבעי - כמו מוזות שמתגנבות. כך ש"חיות מחמד", למרות הביקורתיות המסוימת שבה, היא קודם כל תערוכה שלא מתביישת לחגוג את המחמדיות שבאמנות, תערוכה שמתענגת על המבט ביפה, באובייקט, במבוית, בחומר. זה בדיוק ההפך מהאג'נדה הנמקנית העפרתית שמזוהה לרוב עם המקום, וזה מה שמקסים כל כך.

1. "געוואלד" בגלריה לושי

לא כל יום אפשר לראות בארצנו מקבץ אמנות בינלאומי צעיר, רענן ומושקע כל כך. התערוכה "געוואלד", שאצר בגלריה החדשה סוהיל מאליק, מרצה מאוניברסיטת גולדסמית בלונדון, עוסקת באסטתיזציה של כוח ובבנאליזציה של אלימות, אבל גם הערך שלה, בדומה לזה של "חיות מחמד", לא מתמקד בתיאוריה. "געוואלד" מספקת בראש ובראשונה הצצה אופנתית ומעניינת אל המתרחש מעבר לגבולות בצלאל. בין השאר אפשר לראות כאן ציור אבסטרקט-ריאליסטי יפה של גונתר הרבסט, צילום קולנועי מונח על טפט אירוני של האמן האירני- לונדוני רזה ארמש, וקופסתhappymeal של מקדונלד'ס, שהפכה באדיבות האחים צ'פמן ל-unhappymeal. כדאי מאוד.

2. "האשכנזים" בגלריה המדרשה בתל אביב

נו, אז מי הם האשכנזים ? יאיר גרבוז, מיכל נאמן, משה גרשוני, זויה צ'רקסקי ועוד כמה. האם זו רק אני או שדורון רבינא לוקח כל פעם את אותן עבודות, מסדר אותן מחדש וקורא לתערוכה בשם אחר?