זין תחת זין

קו ההגנה של ישראל בהאג אמנם ניצל אתמול בזכות נאומו הבוטח של דודו טופז, אבל לרייטינג הצונח שלו לא בטוח שכל העסק הזה יועיל. נראה כי כתב ההגנה של הראשון בבידור, כפי שנמסר אתמול בתוכניתו וכמה ימים קודם לכן בסיועו של יצפאן, רומז שוב להצטברות של חלודה בחושיו הטלוויזיוניים של האיש. בל נטעה - כהרגלו היטיב דודו לקלוע למרכז, וניכר שבניגוד לאנשי תקשורת מנותקים רבים הוא יודע לקרוא את הטוקבקים שעל הקיר, אבל אולי דווקא כאן טמון הכשל של טופז להבין את האפיל של הפוליטיקה.

אין ספק, טופז הוא מקצוען בלמכור לך את מה שאתה רוצה לשמוע. בתחילת הקריירה שלו הכישרון הזה עוד לא היה משופשף. כך הוא מכר לכנס של שמאלנים את נאום הצ'חצ'חים ושכח שיותר מחצי העם עלול לזפזפ אותו. כיום הוא לא לוקח סיכונים, הוא הולך על הנתח המרכזי. והעובדה שהוא מרשה לעצמו להכניס פוליטיקה לתוכנית מעידה בדיוק עד כמה גדול, עסיסי והומוגני הקונצנזוס הזה.

בנאומו לא שכח טופז אף כפתור של מוסרנות ישראלית צבועה. האנגלים כבשו אותנו, הגרמנים טבחו בנו, חבר של בן שלו איבד עין בפיגוע, ההולנדים מסטולים מג'וינטים. טופז משחק אותה גם גזעני וגם מוסרי ונאור: "ביהדות יש מושג של עין תחת עין - מה אנחנו אמורים לעשות, להוציא עין לילד ערבי?". התשובה היא כמובן לא! כי מה יותר פשוט מאשר לשים גדר בינינו לבין הרוצחים? מול הקהל שלו בערוץ 2 השאלה שלו בהחלט רטורית.

אשפי טלוויזיה ממולחים ומבקרי תרבות ציניקנים תמימי דעים אולי רק בדבר אחד - כולם חושבים כי נשמתה הרכה של משפחת המיינסטרים מבקשת להרחיק מעצמה כל דעה חתרנית שעלולה לערער את עולמה. טעות. בכל מה שקשור לפוליטיקה, אין דבר אהוב יותר על מר ומרת מיינסטרים מאשר לשבת מול הטלוויזיה אחרי עוד יום עבודה משעמם ולנופף באצבע מזועזעת מול איזשהו ארכי-אנרכיסט, מתנחבל עם עיניים נוצצות או סתם דוס פרזיט. משפחת הקונצנזוס הווכחנית והדעתנית מוגנת היטב מפני השרצים הללו מאחורי חומת הפרדה עתיקת יומין של צדקת הדרך ותסביך הקורבן הנצחי. בקרב עמים אחרים אולי יש חשש כי תכנים חתרניים אכן יערערו את תפיסת ההגמוניה השלטת, אבל אצלנו - עם למוד סבל ודמגוגיות, שבו כל מצביע שני הוא מיסיונר - אצלנו השוליים לא מערערים את המרכז, הם עוזרים לו להגדיר את עצמו ולאשר שוב את שביעות רצונו העצמית ואת צדקנותו הנוזפנית.

ומכאן גם המשגה הרייטינגאי הקשה של דודו. החנופה השגויה הזאת לצופים נבעה כנראה מהיקש בלתי זהיר מתחום הבידור והתרבות לתחום הפוליטי. מר ומרת מיינסטרים אמנם לא ממש כמהים לראות שוליים תרבותיים בדמות מחול אוונגארדי או סאטירת נונסנס תובענית, אבל בפופוליטיקה הם ששים לראות דגל אדום. הרייטינג של הפרצה בגדר שווה בהרבה מזה של הגדר עצמה.