מיצג, מיצב, העיקר שיחלקו יין בכניסה

שניים מסרטיו של האמן האמריקאי מתיו בארני יוקרנו השבוע בסינמטק תל אביב (ראשון ב-22:00 ושני ב-19:00) ובסינמטק ירושלים (שלישי ב-21:30). למי שלא נע על הציר תל אביב-ניו יורק, זאת הזדמנות נדירה לראות על מסך גדול את הסרט הראשון והאחרון בסדרה שנקראת "קרימסטר". קרימסטר הוא המונח המדעי לשריר שמניע את הביצים של הגבר (ואין שום קשר לקרמטוריום או לקרמים). המכנה המשותף של סדרת סרטי הקרימסטר הוא חקר המיניות הגברית, כפי שהיא נראית מתוך מוחו הקודח של בארני.

בארני (נולד בשנת 67') הוא מין כוכב אמנות עכשווי. הוא אחד האמנים המדוברים ביותר של שנות התשעים, חביב המבקרים, מספק הרבה פרנסה לפלספנים. מילה אישית: אמן מדהים. ראיתי את העבודות הראשונות שלו בלוס אנג'לס ב- 1994, רגע לפני שהפך לסלבריטי-אמנות. הוא מילא מגרש חניה ביציקות מוזרות של קצף פלסטי בצבע גוף והציג וידאו בו הוא מופיע כמין שחקן פוטבול משונה. אם אני לא טועה, הוא גם הלביש את עצמו בחליפה סקוטית מסורתית למהדרין, הרבה לפני שהחצאית הסקוטית חזרה לאופנה הגברית. הפרטים המדויקים לא זכורים לי, אבל בהחלט זכורה לי תחושת ההלם. עמדתי נדהמת מול שילוב של כישרון, פרפקציוניזם, אובססיה והומור מטורף.

חוץ מפיסול, מיצבים, צילום ופרפורמנס, בארני עוסק בשנים האחרונות גם בוידאו. מה שהתחיל כוידאו-ארט למיצבים פיסוליים, התפתח לסדרת סרטים אמביציוזיים ועתירי תקציב. בתקציב וידאו-ארט אחד של בארני אפשר היה להפיק שני פיצ'רים ישראליים, או להאכיל אלפי משפחות בעזה ורמאללה. מה שיפה הוא שהתקציב הענק של הסרט בכלל לא מכתיב סגנון. בארני נשאר בארני, והוא עושה בסרטים שלו כל רעיון מוטרף שיעלה על דעתו. אף תחנת טלוויזיה לא יושבת לו על הראש, אף מפיק לא דורש ממנו להיות קומוניקטיבי.

הסרטים של בארני מקוטלגים כאן כ"וידאו ארט", למרות שהמקור מוקרן במקרנת קולנוע של 35 מ"מ. התיוג הזה אומר כאילו: שימו לב, הקולנוע הזה הוא אמנותי, ושומר נפשו ירחק. זה קצת חבל, כי זה מקבע את הסגירות של סוגי הקולנוע השונים בתוך עצמם. אנשים לא נולדים עם חיבה ל"קולנוע אקספרימנטלי" (מונח שהוחלף בביטוי הטרנדי "וידאו ארט"). זה משהו שלומדים לאהוב ככל שרואים יותר. בגלל אי-המסחריות ודלות התקציב, דבקה בקולנוע האמנותי סטיגמה של משהו מקושקש ומשמים. בארני מפריך את הסטיגמה, למרות שבסופו של דבר ברור (לכל מי שראה סרט הוליוודי), שתקציב גבוה ואיכות הפקה הם לאו דווקא ערובה לאיכות.