מייק-אפ פור דה קבר

כל מי שיכול וצריך כבר אמר שרוני היא מוצר. קונפקציית פופ. מטבע מלוטש עובר לסוחר. אביזר צריכה לנערות תיכון. יחסי הציבור פמפמו אותה כמותג. אחת שמוכרת כל דבר. אחת שתכף תמכור רינגטונים, פלאפונים, ובעזרת השם גם חולצות בטן, בגדי ים, קרם שיזוף, במבה, ביסלי, השלימו לבד את הרשימה. רוני, סופרסטאר. זה קורה עכשיו.

באנגליה, המקום שבו זיככו את השיטה, יש כבר כמה שנים פריחה של התעשיה הזאת. נערות ונערים שחולמים להתפרסם ויודעים קצת לרקוד ולשיר נמכרים בזול באודישן למפיקים ממולחים שהופכים אותם למחלבות כסף. בדרך גם נפלטים כמה שירים לא רעים. ובחלק מהמקרים מתברר שאחרי הצלחה, הנער או הנערה מתבגרים ועומדים על דעתם, והם עשויים להפוך לאמנים אמיתיים. זוכרים איפה התחיל רובי וויליאמס? איפה התחיל ג'סטין? למזלנו את רוב הכשלונות אנחנו אפילו לא מכירים. שמעתם פעם על להקת הבנים "Caught in the Act"?

היתרון של ארצות עם עשרות מיליוני תושבים הוא שכמה להיטים במצעד מביאים ישר הרבה כסף. דיסקים נמכרים בעשרות אלפים, יש הופעות ברחבי המדינה, קהל עצום בא לראות וקונה גם מרצ'נדייזינג. תוך שנתיים גג אפשר לעשות בוחטה ולנוח. תיכנסו לחנות דיסקים בגרמניה ותראו אותם על הקירות, עשרות נערים ונערות שדומים לרוני כמו שתי טיפות מים ממלאים שם את צמרת המצעד.

זה לא המצב אצלנו. הכסף מפופ נטו הוא גבולי. תשאלו את היי פייב, תשאלו אפילו את אייל גולן. מיליונרים לא צומחים כאן על העצים, ולא ביום אחד. לכן בישראל כמו בישראל, יש תמיד גירסה אגרסיבית יותר, גסה יותר, ישירה, לא מתחסדת. גם למיזמי פופ. השוק פה קטן, האפשרויות לא גדולות. כמה כסף כבר אפשר לדפוק על הרוני הזאת? היי-טק זה תמיד יותר משתלם. אבל בשביל היי-טק צריך להבין בהיי-טק. והדחף לפרסום ישנו.

תמיד יהיה קיים הצורך של טיפוסים מסוימים להצליח עם מיזם פופ מסחרי ואופנתי, משהו שיגרוף רווחים, יעשה רעש, יביא הרבה צילומים בשבועונים, הופעות בטקס מלכת היופי או נערת השנה. אחר כך, כשתבוא הנפילה, נעבור לתחרויות אזוריות. כמה מכוכבי "כוכב נולד" כבר למדו שגם ימי הולדת בבתים פרטיים זאת אופציה עם כמה גרושים. אבל למה לחשוב פסימי? העולם השתנה. הכל פתוח, עוד לא מאוחר. כשהמוזיקה תיגמר אפשר יהיה לרוץ על טלנובלות, הנחיית תוכניות מציאות, בפסטיגל היא יכולה להבטיח את עצמה לפחות לארבע שנים.

וכך באה לעולם רוני, שבכלל לא מתביישת להיות מוצר. להפך. החידוש המעניין במקרה הזה הוא שרוני רוצה להיות מותג. לא אמן, מותג. באינסטינקט מדויק הבינו בוראיה שהשוק הישראלי כל כך אוהב עכשיו צריכה, שאין מחמאה גדולה מזו. בעוד האחיות פיק הן סתם שתי בחורות שרוצות לשיר, להתפרסם ולעשות שמח, רוני היא אחת שמראש נולדה למכור.

כמו אסקייפ, כמו אורנג', כמו מנה חמה, ההצלחה הכי גדולה שרוני מקווה לה היא להיות מותג רציני. אמיתי. לא אולי, לא כאילו, לא נערת קסטרו כמו איזו סנדי בר או רומי אבולעפיה, אלא המותג עצמו. למה ללבוש בגדים של מישהו אחר אם אפשר ללבוש אופנת רוני? זה עושה כיף בבטן.

את רוני לא יעליב אף נודניק שיצעק שאין לה אישיות אמנותית. אין לה קול גדול? גיחי גיחי, ולכם יש? יעליב אותה רק מי שיגיד שאין טעם לכתוב עליה ידיעה בגלובס או באייס או בכל מקום שבו עושים טבלאות השוואה בין מפעלי ענק. רוני היא לא נערת "פנאי פלוס" ולא מיס רייטינג. היא לא חולמת להיות אילנית של המילניום הבא אלא רונית רפאל. אשה מצליחה. אימפריה. עם בוטוקס, בלי בוטוקס, העיקר שיעשו על שמה כרטיס אשראי.

למה רק ג. יפית? מה, היא לא יכולה להמליץ על כנפונים קטנטנים עם קצת ורוד, מיוחד לנערות עם עיניים יפות? היא לא יכולה למכור ילקוטים? שמפו? מייק-אפ פור דה קבר? שיער מחומצן? אני בטח שוכח המון אופציות. וסליחה, איפה בדיוק התחילה פנינה רוזנבלום ותראו איפה היא היום.

לכן גם השאלה אם היא לטווח ארוך או קצר לא יכולה להסתמך על הדיסק הזה, "עולם שלם בחוץ". בעצם, בתור נציג משרד הפרסום אני מבקש לרמוז שהשם שנבחר לדיסק מוריד לצוות המוחות הרבה נקודות. מה זה "עולם שלם בחוץ"? מה זה מוכר לנו? זה גרוע. זה מפזר את המסר, מקטין את המיקוד. למה לא "הכל בכיף" או "רוניסטור", שיכול להיות השם של הרשת כולה, או "רוני-ז'ואל", שזה כבר שם שמתאים גם לליין הזול, להבדיל מ"רוני-קוטור".

דווקא נחמד הרעיון שקנו לה שירים באירופה. באמת מהלך נכון ונבון. יצאו מלא להיטים קופצניים, מהסוג שממש עושה תחושת הוטל לוטרקי ביוון, ואפשר לשים את זה בהפסקה ולרקוד עד שהמורה תשתבץ. זה לא אנין, ובטח לא מתוחכם. זה כמו פרסומות, רק ארוך יותר. חלק מהלהיטים הממוחזרים האלה יישארו איתנו הרבה זמן, במיוחד "סופרסטאר", שהוא די הברקה.

הנה נקודה לגאווה לאומית: הגירסה שלנו לא פחות טובה מזו של ג'מיליה האנגליה. מכבי ראשון לציון – מנצ'סטר יוניטד 1:1, ואנחנו שלטנו במחצית השנייה. אני, אגב, מעדיף את הדואט עם בוריס. כבר בתוכנית עם צביקה הדר חשבתי שהוא שר יפה. וגם כאן, בתוך כל הג'לי בזק, אפשר לשמוע שהוא מה שקוראים - זמר.

אני מקווה שרוני לא תקרא את הביקורת הזאת. אני משוכנע שבגילה הרך היא עוד לא בשלה להבין דברים כאלה מסובכים על משוואת הכוחות בעולם העסקים של הגדולים. אין לי כוח להעציב ילדות קטנות. גם כאלה שעושות פרצופים סקסיים מיותרים של גברת מכינרת. חוץ מזה יהיה לה נורא כיף. אני בטוח. היא תישאר אייקון להרבה שנים. איך אסביר זאת בעדינות, אם הייתי עכשיו בן 14, בטח הייתי יודע בעל פה את כל המילים וגם את ההעמדות מהקליפ. ואגב, אם אתם מכירים ילד כזה, תגידו לו שזה בסדר. תקבלו אותו כמו שהוא. גיל ההתבגרות זה תמיד קשה ובמיוחד... קצת פתיחות בבקשה.