קוקוריקו

כבר בדקות הראשונות של הפרק הראשון של "שלווה" נדדה מחשבתי למחוזות זרים. נזכרתי בסרט הישן "מלך הלבבות", על חייל שמגיע לעיירה ומגלה שהכל נטוש פרט לבית המשוגעים; הרהרתי באובססיית היונים של ג'ון וו, זו שהיגרה איתו מהונג קונג להוליווד; פיזמתי את השיר שלFun Boy Three על המשוגעים שמשתלטים על המוסד; ותהיתי על הקשר ההדוק, לפחות זה הוויזואלי, בין חליפות חצאית לנשים שעוסקות בבריאות הנפש. ואז לירית מאש-בטיש נדלקה על המסך לצלילי תופים שבטיים בתלבושת ורודה, ספק ארנבון ספק מרשמלו. תדהמה השתררה בסלון שלי.

הרבה דברים רעים אפשר להגיד על "שלווה", הסדרה החדשה של חיים בוזגלו. שהיא קלישאית (ממחורפנת גואה שמזהה את העקרות של ראש המחלקה ועד האוהבת הנכזבת שמתערטלת לאור ירח), שהיא מנייריסטית (יונה אליאן במקום הראשון עם תסביך אוראלי שגורם לה למצוץ סוכריות על מקל, עלים וכפיות ועם צחקוקים שנשמעים כחרחורי גסיסה, שרגא הרפז, שמדבר אל עגבניות שרי, במקום השני), שהיא בומבסטית (הפתיח כולו ובעיקר והזכוכית שמתנפצת בסופו, קטע המעבר הקבוע אל המוסד שהוא כמעוף ציפור על פני המאושפזים, האפקט המצטבר של הדיג'ירידו שמככב במוזיקה, המונולוגים האינוסופיים שמקדימים כל רצח), שהיא היסטרית (צרחות והשתוללויות כמיטב מסורת "זינזאנה"), שאין בה נקודת אחיזה (גיבוב של אפיזודות שהקשר ביניהן נע בין הלא קיים לזניח לצפוי), שהאלתור בה עולה על כל תסריט. אבל האם בכלל קיים תסריט ל"שלווה"? זה לא נראה ככה.

אם לשפוט ממה שקורה על המסך בשני פרקים, כשהחלו צילומי הסדרה היו קיימים על הנייר שלושה משפטים: יש מוסד לחולי רוח שבראש אחת המחלקות שלו עומדת יונה אליאן, יש שחקן מתוסכל שהולך ומתערער בבית דירות בדרום תל אביב ופותח בסדרת רציחות בעולם התיאטרון, ויש בלש שגם מופקד על חקירת מקרי הרצח התיאטרליים וגם נשוי לראש המחלקה במוסד (וחיי הנישואים לא משהו). מעבר לזה, הכל פתוח - הכל מופקד בידי אלוהי האלתור; ואלוהי האלתור, לא עלינו, לא מרפה. ואין אלוהים אחר, למשל במאי, שמופיע לפעמים כדי לעשות סדר, להכניס היגיון, ליצור איזון, לחתוך כשצריך, וקצת, רק קצת, לכוון, ואולי להכניס הומור, לא כזה שמגלגל מצחוק אלא שבורא טראשיות שאפשר להתמכר אליה. מכיוון שאין ב"שלווה" שום כוח פנימי שיכול להשתלט על הכאוס, הישועה יכולה לבוא רק ממקור חיצוני: השלט כדאוס אקס מכינה.


* "שלווה" משודרת בערוץ 2 בימי ראשון בשעה 22:55