הטמבל של השכן מצחיק יותר

כשניגש אדם לצפות בריל טי.וי עליו להניח מאחור את מגננות הטעם הטוב, עקרונות המוסר, וחשוב מכל – את הנורמות של חברה מתוקנת, לפיהן יש להקיא על כל הקונספט. כשעוסקים בריל טי.וי אמריקאי, ראוי להכפיל את המינונים. ועל כן, כשמגיעה תוכנית דוגמת "המופע של ג'ו שמו", נפגעת האוריינטציה של צופה הטלוויזיה המיומן. "ג'ו שמו" מתיימרת להיות פארודיה המשתרללת על חשבונם של שלל תתי הז'אנרים הגרוטסקיים בתחום - "העולם האמיתי" לסוגיו, "פרדייז הוטל", "ג'ו מיליונר" ו"הישרדות".

במרכז ההתרחשות ניצב מאט קנדי גולד, הסטיב של הריאליטי האמריקאי. מאט התנדב לקחת חלק בתוכנית מציאות טיפוסית הסוגרת חבורת אנשים בבית יוקרתי על מנת שיתחרו זה בזה על הסכום הדלוח של 100 אלף דולר. אלא שמה שמאט לא יודע ויגאל שילון כבר בטח מנחש, זה שפרט לו כולם שחקנים וכל הפצ'קראי מבוים ומתוסרט במיוחד עבורו. דה ז'ה וו? לא בדיוק. מאט הוא ההתגלמות המושלמת ביותר של דמות האמריקאי המטומטם. הוא טמבלון מסך שמחייב יחסי אהבה-שנאה. מחד, לא ניתן שלא לתעב אותו על האידיוטיות והנכונות לשתף פעולה עם המשימות שזועקות: "אחי, זה לא באמת!", ומאידך יש בו משהו שובה לב ובלתי מזיק, ובעיקר פתטי בטירוף. והרי המרחק בין חמלה ורחמים לבוז והתנשאות שווה לזה שבין ערוץ הריאליטי לערוץ 2 בממיר.

"ג'ו שמו" מספק סצינות פארודיות מבריקות על עולם הריל טי.וי. על הסיטואציות המופרכות שבו, הסטריאוטיפיות השטוחה שלו והקיצוניות הגרוסטקית המרחפת מעל הכל. המכורים לדבר יידעו להעריך את המונולוגים של המודחים, שגובלים בפסיכוזה רצחנית, ואף יותר מכך את אמירתו הנחרצת של המנחה למודח הטרי: "מעתה, אתה מת עבורנו", תוך שהוא מנפץ צלחת בדמותו אל תוך האח. במובן הפארודי, יוצרי התוכנית מספקים את הסחורה ועושים צחוק מהעבודה. אבל את כל אלה ניתן למצות אחרי צפייה בשניים-שלושה פרקים בלבד. קשה ליהנות באופן הטוטאלי המתבקש מ"ג'ו שמו", שכן לא ניתן להתמסר לה. על מנת לשאוב הנאה מפארודיה יש צורך בשימוש, ולו מינימלי, בכמה מאותן מגננות של טעם טוב, אלא שאת השכל יש לנטוש כדי ליהנות מריל טי.וי. הפרדוקס בין השניים לא מאפשר את מלוא ההנאה הטראשית, ומותיר צופה מבולבל, ובעיקר משועמם.

הלהיט המסתמן של התוכנית הוא ממש לא מאט נטול הכריזמה, ואפילו לא מולי הכוסית בתפקיד בתולת הטיזינג, אלא דווקא קיפ, שמגלם את ההומו התורן. הג'סטות המבריקות, המבטא הקיצוני וחיבה לגרדרובות וטיפוח שיער, מגדירים מחדש את הגיי-דאר. רוצה לומר, דמיינו לעצמכם את מיסטר המפריז ב"פרדייז הוטל" ותקבלו מושג קלוש על האיש ופועלו. אבל כמו בכל ריל טי.וי, תמיד שווה להצטרף לקראת הסוף ולראות איך מאט טופח על מצחו במגושמות ומקבל תפקיד של שליח פיצה ב"אהבה מעבר לפינה".