יש אנשים ששורפים נמלים עם זכוכית מגדלת, יש כאלה שאוהבים לאכול נזלת. אני, חברים, אוהבת מפעם לפעם לבהות בערוץ E. זה לא סוד, ערוץ E, עוד יותר משטיפת כלים וקליעת צמות, הוא משהו שקיים למען הרפיית שרירי השכל וריקון האונות (E בשבילEmpty ). במילים אחרות - מדובר בערוץ שמטרתו העיקרית היא מדיטציה. השבוע תוכלו לצפות שם בשידורים חוזרים וחוזרים של שיא השיאים, בתוכנית שהצליחה להביא ל-E את הרקורד העולמי בריקון מתוכן, את הדבר הקרוב ביותר בטלוויזיה למדיטציה טרנסנדנטלית: "יעל בר זוהר באירועי האוסקר".
קשה שלא להעריך מוצר משונה שכזה. יעל בר זוהר נסעה עד להוליווד, הגיעה עד לשערי האירוע הנוצץ ביותר בלוח השנה הנוצרי, ועשתה זאת רק כדי שכולם בבית יוכלו לראות אותה יושבת בתוך לימוזינה לבושה בשמלה יפה שבחרו עבורה הצופים בבית. נכון, היא הצליחה גם להטריד את סופיה קופולה במסדרון ולשמוע שהיא מתרגשת מהמועמדות, היא זכתה להפריע לפיטר ג'קסון בדרך למעלית ולשאול לשלומו, היא דיברה עם מישהו שמעצב תכשיטים למפורסמות, אמרה שהיתה רוצה לפגוש את ג'וני דפ, ראיינה במשך כמה שניות מנחה אמיתית של ערוץ E (!), ישבה ליד מושיק גלאמין (!!) ואפילו החזיקה שלט שכתוב עליו רנה זלווגר (!!!), אבל - בואו נגיד את זה ככה - אם חייזרים היו צופים בתוכנית הזו, הם היו ודאי מסיקים שטקס האוסקר הינו למעשה טקס השפלה מסורתי במהלכו מושלכת מנחה בלונדינית על שטיח אדום כשהיא אוחזת במיקרופון מצוין, אבל אף אחד לא מסכים לדבר איתה.
ללא ספק, מדובר באופן סיקור חובבני, טיפשי וכושל, מהסוג שיכול לסייע מאוד בטקס ניקוי המוח. אבל יש גם משהו אחר, משהו נוגה ומכמיר לב באופן שבו אורבת יעל בר זוהר לכוכבי הוליווד שלא מגיעים ומייחלת לבואו של מפיק שיגלה אותה. מצחיק ועצוב לראות איך מישהי כזו, שבישראל רק הליך בחירת השמלה שלה נחשב לאייטם נוצץ למרחקים, מצטיירת פתאום כמו גרופית בת 12, כמו גמד שמצטלם מחויך כשהוא מחבק דגם קרטון של פנינה רוזנבלום.
כלל וכלל לא ברת זוהר היא יעלי במעמד שכזה, שככל הנראה אפילו לא הוזמנה לטקס קבלת הפנים הרשמי. היא עומדת לה שם, לאור יום, כמעט לבדה על השטיח האדום, בשעה שהסלבים ההוליוודיים עוד מתאפרים בביתם. גם האולם שבו מתרחש הטקס נראה בשעה הזו כמו אוהל להצגת ילדים בחנוכה, פסל האוסקר הענק בכניסה נראה קקמייקה, והבמה מיניאטורית ועלובה. הסיקור הזה כל כך לא מוצלח, עד שהוא חתרני, עד שהוא נועץ סיכה בבלון האוסקר הנפוח מיוהרה ומצביעות, ומראה את פניו האמיתיים, הסתמיים. לא רק המנחה, אלא גם האירוע נראה פתאום לא זוהר אפילו במעט, כמו סתם איזו מסיבה שכמה לא מקובלים מארגנים לעצמם בחדר אוכל.