לפול ריברס (שון פן) יש שתי בעיות בחיים. יש לו לב שלא דופק כמו שצריך, ויש לו אשה בריטית מעצבנת בשם מארי (שרלוט גינזבורג), שרוצה ממנו ילד דווקא עכשיו. בחזהו של פול מושתל לב חדש, מה שגורם לו לצאת אחרי זהותו של התורם האלמוני. הוא פוגש את כריסטינה (נעמי ווטס), אשתו של התורם המנוח, ויחד הם יוצאים למסע נקמה בעקבות ג'ק גורדון (בניסיו דל טורו), אסיר לשעבר שחזר בתשובה.
עד כאן, לפנינו סיפור פשוט ובנאלי. כעת אני מזמין אתכם להשתתף בניסוי קצר: 1. גזור/י את קטע הטקסט הנ"ל. 2. הדבק/י אותו במסמך חדש. 3. שנה/י באופן אקראי את סדר המשפטים. 4. ועכשיו נסה/י להבין על מה בדיוק הסרט.
"21 גרם", אם כן, הוא אחד מאותם סרטים מבולגני עריכה כמו "ספרות זולה", "ממנטו", "טראפיק" או "לנטנה" לפניו - אבל נוסף לכך שהסרט פורק לחתיכות בחדר העריכה והורכב בוולגריות מחדש, גם התסריטאי (גישרמו אריאגה) תרם את שלו והחליט שאת הסיפור הזה יש לספר דרך שלוש נקודות המבט השונות של הדמויות הראשיות. זה מגניב, זה אופנתי, זה קולנועי אבל השאלה היא האם הכאוס הזה משרת במשהו את הסרט. אני סבור שהסרבול המבני הזה מבזבז את אנרגיית הצפייה על הדברים הלא נכונים. במקום להפעיל את הרגש מתאמץ הקורטקס לעקוב אחרי הזמנים ולהבין מה לעזאזל קדם למה. המחיר ברור.
נראה שהיוצרים הניחו שכדי להתמודד עם הכאוס המבני עליהם לנקוט באסטרטגיה מלודרמטית "ידידותית למשתמש". כידוע, מלודרמה יכולה בקלות להפוך לטלנובלה, ורגעים מסוימים ב"21 גרם" מרמזים אכן על מוצאם הלטיני של היוצרים. הפער בין שיאים של רגש ודרמה ובין חוסר האפשרות של הצופה להתחבר אל הדמויות (בגלל הקשיים שמערים המבנה) הוא שעומד מאחורי חוסר ההרמוניה של הסרט הזה. חבל שגונזלס לא הרים טלפון לעמיתו אלמודובר בשלבי ההפקה. קצת מהציניות האלמודוברית בהחלט לא היתה מזיקה ל"21 גרם".
להגנתו של הסרט אפשר לטעון שהוא מציג איכויות חדשות על פני "אהבה נושכת", סרטו הקודם של אנריאיטו גונזלס, שהכיל אלמנטים דומים להפליא (שלושה סיפורים, תאונת רכב אחת שמחברת בין כולם, ורוח אלוהי הנקמה והסליחה מרחפת מעל פני כולם). "21 גרם" נהנה מקאסט מעורר קנאה (שון פן ונעמי ווטס), לוק יוצא דופן, סגנון מיוחד וטכניקת עריכה מרשימה, אבל גם הנצחונות הקולנועיים האלה גוררים הפסד חוץ בגומלין עם הרגש.
זה שבועות שאנחנו מופגזים ביחצנות מסיבית ל"21 גרם", הכוללת סלוגנים מעייפים עם קושיות כמו - כמה שוקלת נשמה? כמה שוקלת אהבה? כמה שוקלת נקמה? סצינת הסיום של הסרט מואילה להתייחס סוף-סוף לסוגיה המשקלית הזאת, שכל בנות ישראל החטובות חיכו לה בקוצר רוח. הדיון במסה של הרגשות עומד אולי בסימן פריצת דרך רפואית-קלינית, אבל בכל מה שקשור לסרט הוא מתפקד כלא יותר מגימיק פרסומי, כך שסצינת הסיום הזו נראית כמו ניסיון של הרגע האחרון לטעון את הרעיונות העלילתיים של "21 גרם" במטאפיזיקה קשקשנית. זה מזכיר לי קבוצת כדורגל בינונית שיודעת שהיא עומדת להפסיד את המשחק, ובדקה התשעים מנסה להגביה את הכדור לרחבה, בתקווה שהוא ייפול למישהו על הראש וייכנס לשער בטעות. בסופו של דבר הרבה יותר מעניין אותי לדעת כמה שוקלת נעמי ווטס.
כמה זה יוצא בקלוריות?
4.3.2004 / 17:07