סבתא בישלה דייסה

לרגל פרישתה בגיל 70, לאחר עשר שנות כהונה בבית המשפט העליון, זכתה השופטת דליה דורנר לכתבת פרופיל במהדורת "מבט" של יום שישי. מבין כל האפשרויות שעמדו לרשותו כדי להציג את דמותה של דורנר - שהכריעה בפסקי דין חשובים כמו שידורי פלייבוי בארץ, הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין", הכרה בזכויותיהם הזוגיות של הדייל יונתן דנילביץ ובן זוגו וכו' - בחר הערוץ הראשון להתמקד בדמותה הדומסטית של השופטת, והראה לנו שהגברת דורנר היא בלבוסטע למופת, אשה שמחזיקה בית ומגדלת משפחה לתפארת.

הנה דורנר במטבח, מסבירה למצלמה על הגז ועל סירים, והנה היא מול נוף ביתה הירושלמי, מדברת על עצים. כמו רוב האנשים הנורמלים החוזרים מהעבודה, הנה גם דורנר במכנסי ג'ינס, מתפנה לקרוא קצת ספרות יפה, והנה גם בנה של דורנר, ועל ברכיו נכדה הקטן, מספר על אמא השופטת. "משפחתה היתה הכוח שלה", הסביר הקריין, "בניגוד לתקופת הילדות בה משפחתה היתה חולשתה עת התייתמה מאב בגיל צעיר". והנה, כהערת אגב, דורנר כחיילת בצה"ל, שם התחילה את הקריירה שלה.

שלא יהיו אי הבנות - הכתבה לא עסקה בשורשיה של השופטת היוצאת או בשאלה איך משפחה יכולה לעצב או להשפיע על אישיות משפטית. היא גם לא סקרה את הקריירה של דורנר מתחילתה ועד לתפקידה בבית המשפט העליון. במקום זה בחרו ב"מבט" להציג את דורנר בזירה הביתית, כאילו להראות שלמרות שהיא קשוחה ומטילה את אימתה על שרי הכנסת, השופטת דורנר היא בסך הכל אשה כמונו.

אלא שבניגוד לרובנו, דליה דורנר דווקא הצליחה לתמרן בין קריירה מרשימה לחיי משפחה. החשיבה הדוגמטית שליוותה את הכתבה, לפיה נשות קריירה מוטרדות בעיקר מהסוגיה איך משלבים משפחה וקריירה, אמנם פופולרית מאוד בעיתוני נשים, אולם כתבת הפרופיל של יום שישי כמעט שמה ללעג את הדילמה הזאת, מכיוון שכלל לא העלתה את שאלת הקשיים שעמדו בדרכה של דורנר. כך יצרה הכתבה דמות של אשה מיתולוגית ולא דמות של אשה כמונו, שבזכות אמביציה, כישרון והרבה עבודה קשה הגיעה לאן שהגיעה.

במציאות של קיצוצים בקצבאות לנזקקים, הפרת זכויות אדם כעניין שבשגרה ונסיונות הולכים וגוברים של חברי כנסת להצר את צעדיו של בית המשפט העליון, ניתן רק להתרעם על הבחירה להראות את השופטת - שעסקה בדיוק בנושאים הללו - דווקא במטבח. איכשהו נדמה שהכתבה לא רצתה באמת לספר על פועלה של דורנר בבית המשפט העליון, וגם לא לשרטט פרופיל של האשה שמאחורי התפקיד. זאת היתה כתבה שהסריחה מאידיאולוגיה: מצד אחד קלישאת אשה-בית-ילדים, ומצד שני התעלמות מוחלטת משאלות של מוסר וזכויות אזרח. לתפארת רשות השידור.