צ'יזבטרון

בצעד שנראה כמו התרסה כנגד מרד הנעורים האס.אם.אסי, הגיח מתוך צלליות מערות קומראן גנזך אנושי מהלך, תזכורת קמאית לעידן הפרה-טראשי בו אנו מקיימים את עצמנו כיום. והמדובר, כמובן, במירוץ הלכאורה לא ייאמן של חיים הכט לצמרת עולם הבידור. הכט זה, זוכרים בוודאי הבריות, היה קונדסנו בכנסת, קשב קול ישראל לנעשה במסדרונות הפרלמנט הישראלי, בימים שעדיין אפשר היה להיתפס להלצה על קברניטינו, מבלי לחטוף אותה ברוח נכאים איומה לתוך הפרצוף.

ואמנם, הכט קנה לו שם של צ'יזבטר מוצלח, עבדקן ירחמיאלי עם חיבה לשנינה ארצישראלית נושנה, ואצבע קלה על הדק הציניות המפורשת, המובנת מאליה. מכאן לשם, הגיש פינה אצל נסים משעל, שוב – באותה רוח שמשלבת עממיות אשכנזית ואותנטיות של פטריוט טבריאני – זכה לטלפון מראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שהציע לו להיות אביב בושינסקי, דרש ואמר בהקשר של ההצעה: "כשראש ממשלה מתקשר, אני מרים את הטלפון", אך לבסוף לא הסתייע הדבר. אחר כך הקים תחנת רדיו אזורית ולצד עניין זה שקד על הפקת יצירת המופת בעיני עצמה, "רשיון להרוג", שחשפה את מה שקברניטי מבחן הנהיגה של המדינה יודעים זה מכבר: נהגי ישראל הם חולירות בני חמורים. שוב, נתפס לחולשות המוכרות לכל והגישן לציבור כאקט של עיתונות חוקרת. אבל, כאמור, הכל בלשון הפיוטית המחוספסת שלו, כאשר אניצי זקנו הצרובים בכסף משווים לו חזות של חכם צפתי שהסיר את הכיפה והצטרף אל קומזיץ החילוניות.

ראו פרנסי קשת כי טוב והחליטו לפרגן את הכט בסדרת ריאליטי אינסטלציה בפריים-טיים. "יצאת צדיק" שמה. ובמיטב המסורת הקשתית, גם תוכנית זאת, מטבע שיבוצה בשעה שמונה ושלושים, גרפה את כל הקופה וצחקה כל הדרך אל ועדת המדרוג, והפכה את הכט לגיבור תרבות עממי, למי שגם אם נדמה כנווד שנקלע לארמון, התאפס יפה מאוד על קונספט השם הפותח דלתות. אמנם לא תראו אותו מהדס לצד ידועניות בפתיחת קוקטייל בר באשקלון, לוחך סושי משקע הטבור של נערה בת 16, אולם תראו גם תזכו למופע של חיים הכט אצל יאיר לפיד, תשעים שניות לאחר ש"מעריב" יצא בכתבה שמטילה ספק בצדיקותו של המוען. לפיד פירגן לו את הבמה – סוג של אחווה בין נגזלי ביקורת - והכט שיחרר אל אורות האולפן את ההצהרה המדהימה "לרגע אפילו שקלתי לפרוש ממקצוע העיתונות". עד כדי כך יצא עלבונו על הבליץ קריג העיתונאי כנגדו.

צריך לומר: פרישה של הכט לא היתה מעלה ולא היתה מורידה. אילו היה פורש, בוודאי היו מוצאים הקופירייטרים של קשת דידי מנוסי אחר לגלם את תפקיד היאצק פוגש את רפי גינת. אילו לא היה פורש, היה בוודאי ממשיך לעשות את שלו, בדרך בה מתנהל העולם, דפוק ומעוות כמו שהוא, באין מפריע. ככה זה. מדובר בעובדה ידועה.

אלא שהכט, בניגוד לפרסונות סלבריטאיות אחרות מכוח היותן בטלוויזיה, קורא, לכאורה, תגר באישיותו על עצם המושג "מפורסם". על פניו, מדובר בשום כלומניק מן הרחוב, שרק במקרה נזדמנה לסביבתו מצלמה והפכה אותו לכוכב. שהרי הדעת נותנת כי מלאה הארץ בחיים הכט לאלפים, ואם אינכם מאמינים, עמדו בתור של לשכת מס ההכנסה. כולם שם, כל החיים הכט לדורותיהם. פקידים כלקוחות, נישומים כחוקרי מס. והנה, העובדה שפקיד כזה עלה לגדולה צריכה לתת בידיו של אדם, כל אדם, את התקווה כי יום אחד, גם לפרצופים משכבת האוכלוסין שלו – כלומר, שאינה משתייכת לזו של נינט טייב וצ'ינו – יש סיכוי של ממש לשחק אותה בגדול בערוץ 2. ועל כך נאמר: כה לחי לגימלאי.

"יצאת צדיק" שלו היא פצצת שעמום מתמשכת, חטא מוסרי טלוויזיוני שמצליח להביא אפילו את המושג "צביעות" למצב צבירה ענו, וגן עדן של שקרנים קטנים הצופים באחיהם – השקרנים הקטנים האחרים – משקרים את השקרים הקטנים שלהם וחוזר חלילה. וכאן יש לחזור אחורה ולעשות פריש מיש ולהודות: חיים הכט הוא הטיפוס המתאים ביותר לעשות את "יצאת צדיק". בדרכו החכמה בלילה הוא מתגנב אל מאחורי גבם של ישראלים ותופס אותם עם חריץ התחת חשוף, מחלק ציונים: "צדיק" או "בן בליעל", "איש ישר לבב" או "נוכל ארוך חוטם". מי כמוהו יודע לזהות את ההבדלים בין אלה לאלה. מי כמוהו, שאמון על פרסונת ה"באתי בגלל החובה הציבורית ונשארתי בגלל טכנולוגיות הצילום המתקדמות", יודע להצביע על ישראלי תחמן ולומר: פיו וליבו אינם שווים, המודעה שלו ב"דפי זהב" והאתיקה המקצועית שלו אינן חופפות.

מי כמוהו, ישראלי בן ישראלים, מיסטר ישראלי הקלאסי, טוב להפיק דיבידנד תהילה מתוכנית המבוססת על עקרון המראה: תביטו במוסכניקים התחמנים ותראו את עצמכם גונבים את המכולתניק בעודף. תביטו בחיים הכט ותראו למה הייתם עלולים להפוך אם הייתם מתפתים לעשות טלוויזיה. איך אומרים בטבריה: כולם עובדים על כולם. יותר מכל, תופעת חיים הכט היא שקר קטן, לא מזיק, מהסוג עליו נבנתה ועומדת הארץ הזאת.