במסגרת ראיון של גל אוחובסקי ואיתן פוקס, לרגל סרטם החדש "ללכת על המים", שייצא לאקרנים בסוף השבוע הבא, מביע אוחובסקי על דעתו על אמנון דנקנר, האיש שפיטר אותו מ"מעריב". מתוך כתבה של דליה קרפל שמתפרסמת השבוע במוסף "הארץ".
"האמת היא שקצת מצער אותי ביום חגי שאני נאלץ להתבוסס בעניינים האלה, אבל כנראה שאין ברירה: אני מכיר את דנקנר הרבה שנים אבל רק כשהוא הגיע לכתוב ב'מעריב' יצא לנו באמת לדבר ונוצר קשר קרוב של חברות. בקטע השיא, כשהוא הלך לנאום בפעם הראשונה ב'שאגת אריה' מול הכלא שבו ישב דרעי, והוא היה מאוד מתוח הוא ביקש שאני אצטרף אליו".
- וכמובן הלכת?
"בטח. היה אירוע מצחיק. באיזשהו שלב אחד העסקנים התעניין אם גם אני רוצה לומר דברים וחשבתי לעצמי אולי אקום ואגיד שאני מחזק את ידיו של אריה דרעי בשם ההומואים והלסביות, ואז כולם שם קצת יתעלפו".
- ומה קרה כשהוא נהיה עורך?
"היו לנו הרבה שיחות לאורך התקופה הארוכה שבה הוא בחש כדי לקבל את התפקיד. והיתה תחושה שנעבוד בצוות. אבל כל זה השתנה ברגע שהוא התמנה. בתור עורך עיתון דנקנר הוא דמות קצת שייקספירית. דמות גדולה מהחיים, עם אידיאות משונות שהמון כוחות מופעלים עליה בעת ובעונה אחת: אהבה, שנאה, פחד, רשעות, אמביציה. כמו ג'יני שיצא לאלאדין מהבקבוק, גם דנקנר בתור עורך נהיה מישהו שהופרו אצלו כל האיזונים והוא הפך לדמות שהיא קצת אלקסיס קרינגטון מהסדרה 'שושלת' וקצת הנשיא הרומני צ'אוצ'סקו ובעיקר ריצ'רד השלישי".
- כלומר?
"דנקנר לא כשיר להיות עורך עיתון. הוא אדם רב כשרונות, אבל כל חייו היה סולן, ואין לו יכולת אמיתית לעמוד בראש מערכת. הוא גחמני, והוא בז למושגים כמו חשיבות ניסיון כעורך או ניהול תקין של מערכת של עיתון, ולכן כל הזמן עורכים בעיתון שומעים מאחרים שהתפקיד שלהם הוצע למישהו אחר. כל הזמן הרי מתפרסמות ידיעות מדויקות ב'העיר' על מה הוא מתכוון לעשות ואת מי הוא מתכוון לפטר, לפני שמישהו במערכת יודע על כך. כמי שכתב הרבה שנים מאמרי דעה, דנקנר הפנים צורך חזק להפתיע ולהיות מקורי. לכן בתור עורך, אין לו כנראה בעיה עם העובדה שרק בימים אלה הוא החליף את עורך 'סופשבוע' בפעם הרביעית בשנתיים. הוא באמת לא מבין איזה נזק מטורף זה לעיתון, וכמה זה מדכא את כל מי שעובד שם".
- למה לא התפטרת?
"זה הדבר שאני מצטער עליו, שבשלב שהוא פיטר בגסות רוח את ציפה קמפינסקי מעריכת 'סופשבוע', לא קמתי והלכתי יחד אתה אלא איכשהו קיבלתי את הסבריו הטיפשיים ונטיתי לראות בזה עניין פרטי ביניהם".
- ואז?
"הוא פיטר אותי. מצד אחד הוא לחץ עלי לכתוב בקביעות בעמודי הדעות. מצד שני הוא התרגז שאני כזה שמאלני שכאילו מקלקל לו את הקו הפטריוטי החדש שהוא יצר עבור 'מעריב'. הוא פיתח שנאה כלפי כל מה ששמאלני מדי למרות שהוא עצמו היה שמאלני. כשהתחלתי לכתוב את הטור שלי במוסף, שהיה טור תל אביבי מובהק, הוא פיתח אליו שנאה למרות שהוא עצמו תל אביבי נהנתן. לכן הוא דמות שייקספירית בעיני. התהליך הזה שבו אתה שונא את מי שאתה אוהב, ומציק למי שהוא בעצם חלק ממך, הופך אותו לכזה. הוא הרג אותי בידיעה ברורה שזה יביא בסוף למותו שלו".
- את זה אתה חייב להסביר.
"דנקנר מבין היטב שהוא לא צריך להיות עורך 'מעריב'. אם נמרודי אוהב את 'מעריב', ואת דנקנר, עדיף שיציל את שניהם ומהר. שיחזיר את דנקנר למקומו הטבעי כדעתן משפיען, ויביא לתפקיד מישהו שיודע לנהל, לבנות מערכת יציבה, לזהות כישרונות ולמנות אנשים נכונים לתפקידים. את כל הדברים האלה דנקנר לא מסוגל לעשות, גם אם יוצא לו במקרה מינוי טוב פה ושם. נמרודי צריך להביא עורך כמו יואל אסתרון, או אילון שלו, או רותי יובל. רק עורך שישליט סדר הגיוני ב'מעריב' יבטיח שהעיתון יוכל להיות בר תחרות ל'ידיעות אחרונות'. ולשאלתך על שייקספיר, דנקנר פיטר אותי כי בתוכו הוא ידע שאני היחיד שאגיד את זה בלי פחד, בקול רם ובאופן צלול. בתוכו הוא כבר יודע שהוא הורס את 'מעריב' אבל הוא לא יכול לעצור".
"אני שמח שאוחובסקי עצר בריצ'רד השלישי ובצ'אוצ'סקו ולא עשה את הצעד הנוסך לסטאלין ולהיטלר", מגיב אמנון דנקנר, העורך הראשי של "מעריב", "מה שמוכיח מצדו אנינות ראויה לשבח. שאפו על האיפוק באמת. לצערי, כבר התרגלתי למחזה הלא נעים של המפוטר התורן היושב ומגרד בחרס את פצעיי עלבונו, כדי שיתיזו מוגלה על מי שפיטר אותו, אבל איני יכול לומר שזה לא נראה יותר ויותר דוחה. הייתי יכול לייחס את העלייה הגדולה שנרשמה בחשיפה ל'מעריב' בסקר TGI האחרון לעובדה שהוא נערך בעיקרו אחרי שאוחובסקי הפסיק לעבוד ב'מעריב', וגם להשערה שאולי בכל זאת אני לא ממש הורס את 'מעריב' כטענתו. אבל אולי הדבר קורה משום שב'מעריב' יש חופש ביטוי לימנים ולשמאלנים ואפילו לנהנתנים תל אביביים מובהקעם ר"ל, ויש אווירה שמחה של יצירה וחידוש, ופחות אווירה מרירה של אנשים כאוחובסקי, שקיוו להיות יועצי סתרים ומושכים בחוטים, אך סירבו להשקיע בעבודה ולהיחשף לביקורת בונה.
"בסופו של דבר, אוחובסקי פוטר בשל הדרדרות מתמשכת באיכות עבודתו, שהגיעה לשפל כשכתב טור שלם בנושא עיצובו של שיער הערווה הגברי. נדמה לי שסוג כזה של חומר מתאים למקום עבודתו הנוכחי, 'עכבר העיר', שבו אוחובסקי עוד ימצא את תיקונו כמעצב של יותר מדעת הקהל בלבד".