כמה זה לילה בפנסיון?

נראה כי מל גיבסון ממשיך לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: אקשן מדמם. למעט יוצא מהכלל ידוע אחד, הופעתו בתפקיד "המלט" בסרטו של פרנקו זפירלי, שבו שירטט דמות מרתקת של המלט, הוא שטוף בסדרת הנשק הקטלני. בסדרה זו, כמו ברוב סרטי הפעולה, יש אנחנו ויש הם - האחרים. והאחר הוא תמיד חסר פנים, חסר אישיות או מכוער להחריד.

יש לשער שגם בפסיון של גיבסון אנחנו הנוצרים הטובים והם היהודים הרעים. שום עובדה היסטורית מאוששת לא תוכל לערער על קיומו של האחר הרע. הוא נטוע בתודעתנו כפוטנציאל של נחמת המדוכא בעיתות מצוקה. המוני מדוכאים אמריקאים זקוקים לאחר רשע כמו לאוויר לנשימה,

ולאורך ההיסטוריה הם סימנו אותו על המרקע בנחלי דם: הגרמנים, היפנים, הרוסים, הווייטנמים, המוסלמים, היהודים. עכשיו היהודים. היהודים הם האחר האולטימטיבי האקטואלי של הפונדמנטליזם האמריקאי. זה מקומם יהודים וישראלים וגם מבלבל: "ידענו! כל העולם נגדנו! אבל איך הם עושים לנו את זה? הרי אנחנו קונים רק תוצרת אמריקה!".

הפסיון - נשק קטלני איקס.