גם השנה מואיז הקטן השתלט על הקושיות

לדיסק החדש של יוסי בנאי קוראים "לאט". כבר הובא כאן בעבר חשש מתקליטים עם שמות בסגנון זה, אבל כאן הדאגה מיותרת. זה לא שבנאי נהג לשבור גיטרות פעם. זו לא תסמונת ההתבגרות של האלבום השני. צריכים לאמץ פה גישה שונה לחלוטין. מואיז הקטן במתח? גם אני.

את האלבום, שכל כולו כמו זועק "פסח", מרכיבים עשרה שירים, כשמאלה האחראים על הלחנים אפשר לציין את אהוד בנאי, שלום חנוך, ארקדי דוכין, יהודה פוליקר ואביב גפן. אל תתנו לשמות לפתח ציפיות ענק - השירים נחמדים, אבל לא מצטיינים ממש. אולי כי זו מגבלה טבעית לבחירה הטבעית של יוסי בנאי להיות קריין-זמר, אחד שמדבר כשהוא שר.

הקריינות הזו באמת עושה חשק לדפדף עם הספר, כמו בקלטות הסיפורים שלו מן העבר, ולגלות רוח מעניינת מכיוון המלל, שעל רובו אחראי בנאי. תמיד חשבתי כי סגנון הלבוש של הזקנים הוא שעושה אותם כאלה מגניבים, אולם הלה, במיוחד בשני שירים - "מכתבים ברוח" ו"אשה שלי" - מצליח לצייר ברכות ובחמלה רבה פרסומת נוספת לזקנה. ויש גם שורה שמתחשק לי להכניס פה: "והילדים והילדים והילדים/ הם גם הראיה גם העדים". אחלה שיק.

ההפקה של יונתן בר-גיורא עקבית ולא מסובכת יתר על המידה, ובתוך כך עלי לציין את הבסיסט יענקל'ה סגל, שמבחינתי די מככב לאורכו ולרוחבו של הדיסק. עוד נקודת אור באה בדמות "אין ענבים בגפן", השיר הכי טוב כאן לדעתי (מהסיבה שבו בנאי הכי שר), שעל לחנו רשום אילן וירצברג ושאותו כתב נתן זך. את זך, אגב, פגשתי בבית מרקחת של מכבי בקינג ג'ורג' לפני כמה זמן. נדמה לי כי הוא כועס עלי, כי לא החלפנו מילה, ואני חושש שהוא גם עקף בתור. בכל מקרה, לא שטפתי במי הפה האלה אפילו פעם אחת.

ראוי להזכיר כי באלבום גם שוכנת לה גירסת כיסוי ל"אהובתי" של משינה. כך מתאפשרת התמודדות נוספת עם שיר נפלא שכבר קובע בראש במצב צבירה "מושמע-רבות". למען האמת, של האבא פחות טוב די בגדול, אבל לא נורא. כמעט שכחתי להזכיר גם דואט עם ריטה, שבסופו של דבר הורס רק על הנייר.

"לאט" הוא אלבום לא רע, שרק מדגיש את האיכויות הניק קייביות שיכלו להתפתח אצל בנאי, אם רק היה מעורב ביותר תקריות סמים. או להבדיל, כאלה של שיין מק'גואן, אם תחליפו את זה לעראק. בכל מקרה, בזכות הקונצנזוס, הוא יעשה את העבודה של הימים הללו ויבוא לעזרתו של הנכד הנבוך או המסובה המשתאה.