מיכאלה נגבי

פיגוע בלתי צפוי טירפד את תחילת המירוץ. הפיצות הקפואות של "אהבה מעבר לפינה" נידחו ביום והותירו אותנו עם טלנובלה אחת, בערוץ שלא צריך לשנות את לוח השידורים במקרה של מחדל בנמל. פרט לשיר פתיחה קליט בעל פוטנציאל להיטי, מתהדרת "מיכאלה" גם בקאסט מבטיח לכאורה, אלא שבאופן תמוה כמעט כולם נראים שם הרבה למטה מרמתם. להלן שבירת חוק ז'אנר מספר 1.

פרט ללוסי דובינצ'ק, שמציגה לראווה התבגרות סופר-מרשימה, מתגלות יותר מדי נפילות אסתטיות בכל הנוגע לדמויות. אפרת כהן, בחורה שווה בדרך כלל, נראית כעורה למדי בתפקיד הפרחה, דבר שאם הבינותי נכון עתיד להשתנות בהמשך. אך גם אחרי צפייה בפרומואים המאסיביים, בהם היא מופיעה קצוצת שיער בשחור פחם, לא ניתן אלא לקבוע שמדובר בפריזורת פלופ. מה שמביא אותנו לשבירת חוק ז'אנר מספר 2: במקום צעירה טובת לב, שאנו אמורים לבקש את איחודה עם הבחור העשיר והטוב למרות הפערים המעמדיים העומדים ביניהם, קיבלנו פרחה עילגת שרוצחת ונאנסת, ובעתיד אף תתהדר בקצוות שיער שטניים. הכי ניינטיז.

יונתן רוזן, בדרך כלל צעיר חינני למדי, מופיע כאן בפן פארה-פוסטי נטול הקשר ומתקרא "יוסטון", בשם חיבה שעוד יהפוך לקאלט. תקרית מפונפנת אירעה גם לסיוון ששון הג'ינג'ית (אותה אפשר לתפוס בימים אלה מבליחה בסרט "ללכת על המים"), שבמקום רעמת תלתלים סוערת ובוערת מופיעה בתפקיד מאהבת עם שיער שטוח, שמשווה לה אנמיות מבאסת.

בכל הנוגע לשאר מאפייני הז'אנר מסתמן ש"מיכאלה" עושה את עבודתה נאמנה. סיפור המעשה מתרחש הפעם בסצינת ההיי-טק, פוסט התפוצצות הבועה, ולוקחים בו חלק שלושת הטיטאנים של הסבוניות העבריות: נירו לוי, נתי רביץ וגיל פרנק. אך הזוועה האסתטית נמשכת גם בגזרת שיכון הוותיקים: נירו לוי - האיש המציא לעצמו כינוי - מציג חזות פארודית לחלוטין בשיער משוח לאחור בג'ל ומשאיר מאחור את תלתלי הזעם הזכורים לטוב מ"משחק החיים". נתי רביץ ממשיך את הקו עם תפקיד נטול סקס-אפיל, שמעמיד אותו במקומו הראוי, ונראה כקציצה שהתייבשה בשמש.

אולם גדול מפגיני ההופעה הדלוחה הוא גיל פרנק, בתפקיד אופי אה-לה שרליז ת'רון, שאילץ אותו להתכער כדי לגלם דמות של שיכור מזדקן ומסריח. והנה לכם שבירת חוק ז'אנר מספר 3: כבר טרחתם ושכנעתם את פרנק לרדת ממרום נפיחותו ולשוב לשחק בטלנובלה אחרי שהשמיץ את הקונספט בכל ראיון - נצלו את יתרונותיו. לא באנו לצפות בשחקני אופי, וגם לא בהדגמה אותנטית של שיטת סטניסלבסקי. הניחו לנו מהלוק האפרורי והמטונף של פרנק והבו לנו אותו נטול חולצה ונוטף טסטוסטרון.

שבירת חוק ז'אנר מספר 4 מיוחסת דווקא לקטגוריית התלבושות. בדומה לכשלים שהתגלעו במחלקת הפריזורה, הרי שגם בבגדים לא ניתן לנו טראש ראוי להתענג עליו. נראה כאילו יוצרי "מיכאלה" שכחו את החוק שהם עצמם שיכללו והביאו לנקודת שיא בדמותה של ריקי ל"משחק החיים", והותירו אותנו הפעם נטולי עגילים. אם נמשיך בקו הזה נגיע לשבירת חוק ז'אנר מספר 5: העדרה של דמות קיצונית, רצוי מטורפת או פיסחת מנטלית. חסרה תחושת חוסר איזון נפשי או כימי, שתרגיע את עצביו המרוטים של הצופה הישראלי. אבל בל נקדים את המאוחר – ייתכן מאוד שאפי מסוג כזה עוד בוא יבוא.

פרט לכל אלה משובץ, כמיטב המסורת, ליהוק המציג פערי גיל בלתי אפשריים: חני נחמיאס על תקן אשתו של שרון אלכסנדר (מי אמר דן תורן?), שאמור בכלל להיות האבא של לוסי דובינצ'ק. עוד באגף הקומי: אלברט אילוז בתפקיד הערס, שנותן לגנגאנה ז"ל פייט לא רע בכלל, פלוס איזה בחורון נטול אוזן שמסתובב לו בין הרגלים. גם רובי פורת שובל מזנקת לדירת השיכון כסבתא לילדה קטנה שהולבשה בבגדים של בת 12 ובטקסטים של בת 19.

למרות כל אלה - ובעיקר בגלל - יש מצב להתמכרות חסרת תקנה. שבוע לפני עלייתה לאוויר של "השיר שלנו", הצי'לבה המאתגרת מהלוויין, נראית "מיכאלה" כמו אופציית בילוי מענגת בהחלט, גם אם אין לה השטיק של נינט.