כבר שבוע לא יוצא לי מהראש קטע מהסרט "גבול" של בוגרי סם שפיגל, שהוקרן בשבוע שעבר בסינמטק תל-אביב. במפעל המייצר את הנחש האכזרי המכונה גדר ההפרדה, תוך כדי תיעוד הפיכתן של גרוטאות לרשת מחושמלת, מצולם שו?ט מינימליסטי של יצירת חוט התיל על-ידי המכונה הרועשת: חוט ברזל מתלפף כל כמה סנטימטרים סביב חוט אחר ונחתך. הנה לפניכם עליבותה של המילה הכתובה מול תפארת הפלא של אמנות הקולנוע. כמו שעשרות פליירים של "אנונימוס" לא ישנו אבל מי שיראה בעיניו את מעשה השחיטה יהפוך מיד לצמחוני, כך המראה החד של היווצרות התיל, אותו תיל הצרוב בתודעה הקולקטיבית שלנו, מספר את הסיפור כולו.
הסרט "אי נוחות זמנית", שביימו דניאל סיון ויוני מסי והופק בשיתוף אינדימדיה - קבוצת התקשורת העצמאית, הוא אחד מארבעה סרטים המופקים בימים אלה ומספרים את סיפורה של הגדר בכפר הפלסטיני מסחה. שם הסרט לקוח מתוך סרטון תעמולה של משרד החוץ שמגדיר כך את מנת חלקם של הפלסטינים הנפגעים מהגדר הכולאת אותם. דווקא שיבוץ סרטון האנימציה המביך של ממשלת ישראל בתחילת הסרט מעורר מחשבות על סרט תעמולה נגדי, אך לא כך הוא. "אי נוחות זמנית" הוא לא סרט לאקטיביסטים אלא דווקא לאלה שעדיין לא ראו את הגדר בעיניים. זה סרט רגיש שמנסה לתת פנים לשרטוטי המפות הסטריליות.
בפעם הראשונה ביקרתי במסחה כצרכן. בדומה לישראלים רבים, נסעתי לשוק הרהיטים של מסחה ובידיה כדי להצטייד בספות זולות. בפעם השנייה ביקרתי במסחה כאקטיביסט. לפני כמעט שנה, כשנאזי שלבי, תושב הכפר, החליט להתנגד להפקעת אדמותיו החקלאיות, הוא הזמין ישראלים ופעילים בינלאומיים לבוא לראות בעיניהם את סלילתו של תוואי הגדר. נאזיה הקים על התוואי העתידי אוהל מחאה נגד הגדר. במשך כמעט חצי שנה, יומם ולילה, אכלסו ישראלים, פלסטינים ופעילים בינלאומיים את האוהל. המחשבה היתה להילחם בניסיון להפריד בין אוכלוסיות על-ידי מפגש בלתי אמצעי. ככה, בשמירה הלילית ליד המדורה, בדיונים הפתוחים נטולי ההירכיה ובין שקי השינה נטווה סיפור שלא סופר עד היום מחוץ לכותלי השמאל הרדיקלי. כוחות הביטחון ניסו לחסל את האוהל בדרכים ובנימוקים שונים. "אי נוחות זמנית" עוקב גם אחר היחסים שנרקמו בין יושבי ומבקרי האוהל וגם אחר נסיונות הצבא לפרק את האוהל על כל שנוצר בו.
הסרט נמנע מהחצנת מסכנו?ת כלשהי. הוא לא מתעד את מאסרו של נאזי ואף לא את פציעתו המתוקשרת של גיל נעמתי. הסיפור נטווה בעיקר מתוך המראות שסביב בניית הגדר: פיצוץ שמבריח באחת את הציפורים הפלסטיניות שנחו בנוף, השומר מחברת האבטחה שממליץ ברצינות לפלסטיני "ללכת למשטרה" כדי להתלונן על ממשלת ישראל שגזלה את אדמותיו והחייל שמעורר ממש חמלה בניסיונותיו הכושלים לפצח את המנגנון שפותח את השער בגדר.
הסיפור של מסחה הוא מעל הכל הסיפור של נאזי שלביה. הסרט לא מצליח לשקף את דמותו הרבגונית של האיש שכבש בכנותו, בחיוכו, בחוכמתו ובחזונו כל מי שנתקל בו ושקנה לו במחיר אישי כבד חברים בכל העולם, אך מאפשר לטעום ולו מעט מאישיותו. נאזי קיבל אישור להשתתף בהקרנה בסינמטק, כך אפשר יהיה להתרשם קצת יותר מהאדם שיודע להתמודד עם אנשים טוב יותר מאשר עם מצלמות.
לאן יגיעו סרטים כמו "אי נוחות זמנית", יצירות פוליטיות של במאים שרובם אקטיביסטים? אפשר היה לחשוב על מסגרות שידור רבות עבור סרטים מהסוג הזה: מ"עובדה" של ערוץ 2 ועד "מבט שני" של ערוץ 1, מהאגף הדוקומנטרי הצהבהב של "קשת" ועד זה החתרני של ערוץ 8. אבל הבמות האלו שמורות ליוצרים ולנושאים שישאירו את הסיפור של מסחה בתהומות האילמים של ההיסטוריה של המקום הזה. למרבה הצער, "אי נוחות זמנית" ודומיו יישארו על הציר המאוד מצומצם שבין סינמטק תל-אביב לסלון מזל.
"אי נוחות זמנית" יוקרן הערב, שלישי, ב-20:45 בסינמטק תל אביב
אחוות האוהל
16.3.2004 / 9:47