סבא, תעביר ת'צ'ילום

זרים רבים ניתן לקשור לקולנוע הדוקומנטרי של דוד פרלוב. לא תהיה זו טעות להצהיר כי מדובר ביוצר הדוקומנטרי המעניין והחשוב ביותר של ישראל וכי "יומן" המקורי, מ-1983, היא יצירה חשובה לאין ערוך. ובנימה אישית - מדובר באחד הסרטים התיעודיים המרגשים בהם נתקלתי. בכל מקרה, אל דאגה. אין צורך לצפות ב"יומן מעודכן" בגלל ערכים נוסטלגיים. שלושת הפרקים החדשים של הסדרה המופלאה שישודרו ביום שישי בערוץ 2 ברצף וללא פרסומות, לא נופלים מאחיהם הקדמוניים.

"יומן מעודכן" צולם בשנות התשעים וכולל - כאמור - שלושה פרקים באורך 50 דקות כל אחד. הפרק הראשון עוסק במשפחתו של פרלוב. בנותיו, שהיומן הראשון עקב אחר התבגרותן, כבר הביאו ילדים לעולם. דוד הפך לסבא. החלק השני מטפל בישראל של שנות התשעים, בעיקר מהאספקט החברתי-פוליטי. השלישי, והמרגש ביותר, מחזיר את פרלוב למחוזות ילדותו בברזיל.

פרלוב הוא אמן הדקונסטרוקציה. בשוט פשוט ומטושטש והערה אגבית במבטאו הכבד והארכאי הוא יכול לקחת כל פעולה סתמית של גיבורי המשנה שלו ולפרש אותה כקצה חוט לפורטרט מרושל של יחסיה עם העולם. בכמה דקות של סרט הוא יכול לפרק תמונות תמימות של ילדות, סמלים ישראליים ונערים משחקים על חופי ברזיל לתובנות על טיב יחסים בין אנשים, יצרים אקסהיביציוניסטיים מודחקים, קנאה, הדחקה ומה לא. יכולתו של סב חביב זה לפצח אנשים כמו היו משוואות פשוטות במתמטיקה ולהגיש אותם מפורקים על סרט מגנטי מגורען וחשוך (שכן את הפרקים המעודכנים צילם פרלוב בווידאו) מדהימה.

ומדוע כתבתי גיבורי משנה? משום שהגיבור האמיתי, כמו בכל "יומן", הוא המספר עצמו. ולפרלוב יש הרבה מה להציע בתור מספר - הוא משכיל, חד הבחנה, זכאי לתואר סב השבט הרפלקטיבי, ובעיקר בדרן אמיתי. ההבחנות שלו, גם כשהן מהולות בעצב (למשל בפרק השני, העוסק בקורותיה הפוליטיים הנהדרים של ארצנו), מצחיקות בכל פעם מחדש. שלא לדבר על המבטא.

למרות ששני הפרקים הראשונים אווריריים ונוחים יותר לצפייה נינוחה, שווה להתרכז במיוחד בפרק השלישי, בו חוזר פרלוב לברזיל ולעיר הולדתו ומפסיק כמעט לחלוטין לחפש אחר אנשים אחרים לעשות בהם את הפירוק הנודע שלו. הפעם הקורבן הופך להיות הוא עצמו. פרלוב מהרהר בצורה מפוקחת על חייו. על העבר הקשה והשמח. על הקירות ואפילו על גן עדן.