בלא פחות מאשר סמליות טלוויזיונית עלו כמעט במקביל "כוכב נולד 2" ו"השיר שלנו". מעבר לדיאלוג הסאב-טקסטואלי בין שני אינקובטורי התהילה המובילים של שני עידני ייצור התהילה החולפים - הקודם (בתי ספר לאמנויות במתכונת "תהילה") וההווה (תוכניות הריאליטי פנטזיה) - מהדהדות שתי התוכניות רפרנס לגיבורה הראשית בשתיהן: נינט.
מצד אחד, "כוכב נולד 2" עם המכניזם המוכר שלה: נטילת נובאדיז עם כישרון אקראי (שירה, במקרה הזה) והפיכתם לסאמבאדיז, עדיין עם אותו כישרון אקראי, אבל עם קובץ מצורף: 15 הדקות המפורסמות. "כוכב נולד" - ויש להניח שאין אדם בישראל שאינו יודע עובדה זו על בוריה, ללמדכם כמה הרחקנו לכת מבחינה תרבותית - היוותה את הקן שבו קיננה ביצת נינט, עד שפקעה והתפקעה לממדי אפרוח תהילה ענק, שבהתאמה עם רגע השיא של העונה הפכה לתרנגולת שמטילה את ביצת הזהב של עצמה, שממנה תשוב ותבקע וחוזר חלילה. ואמנם, בקעה מהביצה וכעת היא מציצה אל העולם כגוזל תהילה לגיטימי: כוכבת סדרת הדרמה המוזיקלית היומית "השיר שלנו".
במאמר מוסגר ניתן לומר כי "השיר שלנו", מעבר היותה פלטפורמת ההווה של נינט, משמשת גם תמריץ לכל משתתפי "כוכב נולד 2" מההווה להתאמץ ולהפליא בביצועים הלא מקוריים ללהיטים מעובדים, למען יבוא יום וגם הם יהפכו לנינט, כלומר כוכבת לגיטימית בטלנובלה מזדמרת בלוויינים. גם אם לא בהתאמה עם אנשי קשת, ברור כי אנשי הלוויין עשו שירות טוב מאוד לצופים והמתמודדים ב"כוכב נולד" ובדרך גם הביאו לסתימת פיותיהם של המבקרים את תופעת האינסטנט סלבריטאות וזירוז התהליכים המשוגע אל קדמת הבמה שיצר ז'אנר הריאליטי בישראל. מבחינה זאת, הצלחתה הרגעית המוכחת של נינט צריך שתבלום לועות פעורים רבים משחרים לטרף.
אלא שלא כך באמת. בעידן העיכול המהיר שבו מתקיימות הטלוויזיה והתרבות העברית (חד הן, אין לטעות בכך. טלוויזיה ישראלית היא כיום תרבות ישראלית, ואין בלתה), עלול גורלה של נינט לצחקק מעבר לכתפה רגע קצר לאחר תום שידור העונה של "השיר שלנו", לארוז אותה ואת האבק הגס של הכוכבים שפוזר סביבה ולשלוח אותה בחזרה למקום שממנו הגיחה. למעשה, יצורים בעלי מיומנויות חיזוי תקשורתיות בוודאי כבר מגחכים כשהם משערים את השער הססגוני של "7 ימים" בעוד חמש שנים מהיום, למשל. שער שעליו תתייצב נינט בשפת גוף של נכאים, כלואה באפרוריות הפרוזאית של היומיום, קרוב לוודאי שעוסקת במקצוע לא זוהר בעליל, שיערה עשוי פחות טוב מהזכור, איפורה מונח על פניה ביד פחות מדויקת והכותרת שתקרא: "זו נינט. זוכרים?" וכותרת המשנה תעיר לקורא: "חמש שנים אחרי, נינט טייב, אינה שרה יותר, אפילו באמבטיה. היא כועסת על צביקה הדר, כועסת על YES, כועסת על יגאל גלאי, ובעיקר היא כועסת על הבוס שלה ברשות הדואר, שלא מקדם אותה לתפקיד אשנבאית בכירה". אכזרי, נכון. סוחט את הלב, אמת. אבל אפשרי, אתם היודעים. אתם הרי קוראים עיתונים. נתקלתם בתכנים קיצוניים מאלה.
באופן מעציב משהו, אין כל דרך לשלול היתכנות תסריט מרושע שכזה עבור נינט. בניגוד לאבירי התהילה השקופים שחלפו בחיינו בשנה האחרונה החל בשרון ויואב (נראה את מלך הטריוויה שיזכור את שם משפחתו שנה מהיום, ואת שמו הפרטי בעוד שנתיים), עבור בפיראס, צ'ינו וחבורתם (מבחינה זאת, ליהוקה של אליענה בקייר לצד נינט ב"השיר שלנו" הוא הגנבה מחוכמת) וכלה אפילו בשירי מימון, שנראית כעת יותר כמי שנאחזת באוכף הפרסום כדי לא ליפול ממנו מאשר כמי שמפלסת את דרכה אל הפסגה בכוח שכנוע עצמי בלתי מנוצח - נינט הצליחה לגעת בלבבות ההמונים, נדמה. נכון, אפשר היה לכלוא נגיעה זו במרכאות כפולות, אבל הוגן יותר להיות הוגן ולהודות: נינט אמנם הצליחה לפרוט על מיתרו של ההמון, גם אם רק אקורד מונוטוני ובנאלי אחד. נגיעה אחת רכה היא לא דבר של מה בכך בימינו.
עממיותה הכובשת, לצד איזו פוטוגניות קלה לעיכול, מלווה בחייכנות אותנטית בדרכה, בתוספת נוכחות נחמדה מתמשכת וכשרון שירה סביר הפכו את נינט, אם לא למלכת הלבבות, לפחות לגירסה הפוסט מודרנית המוקטנת של שושנה דמארי, מינוס האתוס. ובאמת, בתקווה שמזלה ישחק לה ושתצליח ותשגשג, קל מאוד יהיה לדמיין אותה בעתיד הלא רחוק מבצעת דואט דיוות עם דנה אינטרנשיונל במפגש פסגה של שני קצוות תרבות משיקים, יושבת לצידו של הרמטכ"ל דן חלוץ בשירותרום מזדמן, מחליפה את אפרת רייטן בתוכנית הבוקר, מתארחת בוועדת הכנסת לקידום מעמד האשה כדי להסב את תשומת לבם של הפרלמנטרים לתמלוגים הנמוכים שמקבלות זמרות מבצעות בהשוואה לאמנים גברים, נותנת את גרונה לטובת ג'ינגל הבחירות של מפלגת מרכז חדשה נוספת ומתארחת אצל יצפאן לצד רותם אבוהב שובל, לקידום המופע המשותף לשתיהן, יצור כלאיים בימתי שמשלב סטנד אפ נשים וגרסאות כיסוי למיטב הלהיטים של הכל עובר חביבי.
האפשרות כי לא יצלח המסלול ונינט תתרסק אל הבור בלי התחתית של השכחה או של האזכורים האגביים במקומונים הממש ממש מקומיים, נראית כעת קלושת סבירות ומרוחקת התקיימות. אלא שהיא קיימת, תמיד קיימת. האפשרות של התאיינות שלא מבחירה היא הסיכון הגדול של כל העוסקים בביזנס של לעשות ביזנס מהשואו. גדולים, בולטים ומשמעותיים מנינט נבלעו בבטן האדמה ללא התראה. אלא שכשלונה של נינט, אם אמנם יתרחש, יעיד על תופעה אחרת: הוא יצרוב עמוק בתודעתו של הקהל את נכונותו של המושג "מכלום באת ואל כלום תשוב", "איזי קאם, איזי גו".
נקודת ההתחלה המדהימה ללא פרופורציה של נינט תזרוק אותה, לא משנה לאילו פסגות תעפיל בהמשך, לבור התחתיות של ה"אמרנו לכם" ברגע שבו תיפול. הצלחתה ללא שיעור הפכה אותה לקורבן אכזרי של אותה הצלחה ולדמות שגם בשעותיה היפות ביותר תחיה תמיד בצלה של החרדה הבלתי נסבלת מפני הכישלון. להיעלם, לא להתקיים. מבחינות רבות, נינט אינה נאבקת על הצלחתה בעולם הבידור אלא מנהלת קרב מאסף אינסופי נגד הציבור במלחמה להוכחת ממשותה. לא כאמנית, לא ככוכבת. אלא כאדם של ממש, שלעולם ירצד לצידו סימן השאלה: החלום חלמנו? האם בהולוגרמה חזינו? או שמא היה מדוב