מעטים האמנים הראויים לאמון הציבור. מרביתם נענים בחפץ לב לשמש הכוח המניע מאחורי טורבינת ההבלים של התרבות העברית. נודדים מעמוד שער ב"פנאי פלוס" אל כתבה חושפנית ב"תרבות מעריב", מלהגים מנטרות מגובבות על אמנות, ובאותה נשימה מבקשים מרלי אברהמי שתוציא אותם טוב בצילום השער. גלי עטרי, לעומת זאת, דוברת אמת. דיסק האוסף לסיכום פעילותה עד כה נקרא "השירים שיביאו לכם אהבה". והם אכן מביאים את האהבה אל סף דלתכם, כולה הידור וחגיגיות, מדיפה ניחוחות אביב מזמינים, מבט סתווי מפויס בעיניה ותוגה חורפית תלויה מעליה, כמו ענן המבטיח - וכאן גם מקיים - גשמי ברכה. ואהבה, חברים. אל תשכחו לגלי עטרי את האהבה.
עטרי מציגה רפרטואר להתבשם ולהתפעל ממנו, עשיר ומגוון, חושפני אך לא פרובוקטיבי, אמיץ אך לא גס רוח, ארוטי אך לא מנובל מחשבה. מ"סתיו ישראלי", דרך "חזקה מהרוח" ו"סימנים" המהדהדים בענבלי הקול הצלול והמדויק של גלי, ועד ל"מלחמה משנה אנשים", "ארץ טירוף ואנשים" ו"אין לי ארץ אחרת" המתבקש, המציג עטרי לוחמנית ורהוטה, שאינה מסתתרת מאחורי עיבודים ענייניים של גיטרות אקוסטיות, אלא אומרת את האמת הישראלית הפרטית שלה, גם אם במילים של אחרים. גלי צועדת אל קדמת הבמה במהלך גא ונאמן לעצמו, בהעמדה של אשה היודעת לנסח את עקרונותיה כהלכה. ואת אהבותיה.
בחירת השירים חפה מחנופה, ויעידו "הללויה" ו"נפאל" הלהיטיים, הנעדרים - ובצדק! - מהמבחר. כשקמו פרנסי המדינה על חולותיה להעמידם לישובים, לקיבוצים ולערים, ודאי התכוונו לישראליות מהסוג מעורר הגעגוע שמציעה גלי. היא מגישה אלטרנטיבה שפויה, יפה, נעימת סבר, אך ברורת אמירה לישראלי המקמבן את הטרנד החולף למוזיקה מעבר לים. ועד כמה שהדבר נשמע מוזר, היא אינה נביאת פטריוטיזם שאבד עליו הכלח, או מבשרת איזו תחייה מוזיקלית חדשה בכחול ובלבן. היא אינה TLV, אך גם לא הגבעתרון. היא פשוט יודעת איך. להביא את האהבה.
הללויה!
9.4.2001 / 10:18