מרי לופילטו

בהחלט הופתעתי לטובה. חשבתי שזו עומדת להיות עוד הפקה לקקנית, פרובינציאלית וצבועה מזן ערוץ 2, שמספרת לנו איך יעל ב.ז ואילנה אביטל ואמיר פיי כבשו את שדרת הכוכבים, זימברו את ניקול קידמן והכניסו לדוד סם בארבע הופעות מול הקהילה היהודית, או משהו מהסוג הזה. אבל זה לא היה ככה, ולולא עומס הפרסומות אפשר היה גם ממש ליהנות מזה.

"תמיד אותו חלום" (במאי: עדי פרוסט), שמתעד את היענו מסע הופעות של "מרי לו" בארצות הברית, הוא סרט חמוד ועצוב שמדבר על כוכבות; יותר נכון על השאיפה לכוכבות, על חלום הזוהר הזה שיש בו המון תהילה, תשומת לב וכסף, אבל הדרך אליו רצופה ביצ'יות, סבל ואלימות ורק מעטים זוכים ללקק ממנו, אם בכלל. במידה רבה זהו הסיפור שמספר המחזמר "מרי לו", במידה רבה זהו גם סיפורה של אמריקה וסיפורם של המוני ישראלים שגרים בה, אלה שבמקום לשבת על הר של כסף ולחשוף שיני קולגייט בטלוויזיה מוצאים את עצמם אוכלים סביח, תורמים לוועד למען החייל וצופים בהפקות של מחזות זמר מהארץ המובטחת.

הסרט עוקב לא רק אחרי הסלבז, אלא מציג גם את האנשים מאחוריהם: השחקנים במקהלה של המחזמר והמפיקים של המסע, ומאחוריהם: הנגנים והמאפרת, ומאחוריהם: מוכר בבאסטה שחולם להיות דה נירו, עובד בקזינו שאומר שלא מעניין אותו כסף, בעל רשת למכירת דיסקים ישראליים בארצות הברית שניגן פעם גיטרה עם אריק איינשטיין, מלצרית וכן הלאה וכל הלאה.זוהי שרשרת המזון האמריקאית האכזרית, שבה הכל אפשרי, אך רק עבור אחדים.

הצביעות שבחלום האמריקאי היא למעשה גם הצביעות שב"מרי לו" עצמו. המחזמר אולי מדבר על עלייתה ונפילתה של מי שרצתה להיות דיווה, אבל בסופו של דבר מי שצופה בו עושה זאת לא כדי ללמוד לקח ולצאת לעתיד מוסרי יותר, אלא כדי לשמוע את האבא לבית האחיות פיק בשיא הצלחתו, כדי לראות יפיופים שמתנועעים ושרים בכוח ובביטחון, כדי להמשיך להתענג על הקנאה, ההערצה והפנטזיה. לכן דיסוננטי כל כך לשמוע, למשל, את יפיוף גוטמן, עם הכריזמה והאמביציה והגזרה והכרבולת המדוגמת שלו, שמדבר בצדקנות בגנותו של החלום הזה.

אך קיימים דברים מעבר לאותו חלום, והמבקשים תהילה אינם עוסקים כל העת רק במרדף אובססיבי אחר הדמות שלהם במראה. יש נחמה, יש אהבה ויש גם כאלה שלא נסעו לאמריקה רק כדי לחפש תהילה ועושר. יש גם "הרבה כאלה שנפצעו נפשית. אבל לא יגידו את זה. איש לא מדבר על המדינה שום דבר נגטיבי" אומר, באחד הרגעים היפים של הסרט, ישראלי שמוכר שקדי מרק ושוקולד שחר במכולת באל.איי. לא תמיד ברור מה עדיף.