תן גז, סבא'לה

"יומן מעודכן" של דוד פרלוב הוא פצצת שעמום. הנה, דברי הכפירה נכתבו, בפשטות, בנונשלנט, בשפת יום-יום, מבלי לסייג, מבלי להצטדק ומבלי להרגיש שנעשה פה עוול למישהו. עד כמה שהטכנולוגיה מאפשרת לי לדווח און-ליין, שום מטאוריט לא נפל על ראשי נכון לרגע זה.

מה פשר הסחבקייה הזו של ערוץ 2, מבקרי קולנוע וטלוויזיה ודירקטוריון הסינמטק? חיבוק הדב הזוועתי הזה מדליק מראש נורה אדומה. הסכמה דוגמתית מקצה לקצה בין אליטות תרבותיות מחניקה דיון, מקיימת אוליגרכיה יצירתית. לפיכך התפלאתי שלא הופיעו קרדיטים לממשלות ישראל השונות בין השנים 1999-1990.

לעניין עצמו. ראשית ניגע בקול האלוה של היוצר המלווה את הסרטונים, אולי סימן ההיכר הבולט של פרלוב. מהי באמת תרומתה של הקריינות? מבחינת תוכנית, המשנה של פרלוב אפרורית, בנאלית, מייצרת משפטים קומנסנסים כמו "הטלוויזיה מביאה את האמנות אל הסלון הביתי". פרלוב מעוניין לקדד את שמעבר לנצפה, לברוא סכמות קיומיות שיהוו שלד איתן לתמונה, אך בסופו של דבר היומרנות מסבכת אותו למכביר עם אמירות סתמיות ריקות מתוכן.

והקריינות איטית. אלוהים כמה שהיא איטית. הטלוויזיה והקולנוע דורשים מקצב מסוים. זה העניין.
מי שרוצה, שיפעל בתחום, מי שלא, שיכריז על עצמו כעל אמן וידאו-ארט או שיכתוב ספר. כמה שלא ישתדל פרלוב, אלו לא הקטגוריות שלו. לא פעם ולא פעמיים נדמה היה לי שאני צופה בסרט טבע על חיי הכרישים באיי גלפאגוס בהנחיית קריין בריטי יבשושי, או מקשיב לקסטה של ספר מדבר. אם זאת, הזרימה המילולית מסונכרנת קודם כל לפי תנועת החומרים הוויזואליים - צרה נוספת - ולכן מקורו של החטא אינו בה.

כל פעם מחדש מדהים אותי ההייפ הזה סביב הנצחת הבנאלי. קלי קלות. וזה מעצבן כי זוהי דלת מסתובבת שנותנת לגיטימציה לכל מי שחושב שיש אמת אמנותית בלצלם את העוברים ושבים בלונדון מיניסטור להיכנס בעדה. פרלוב אינו סטודנט, ויש לו גם רזומה מוכח, אבל מה שהוקרן על המסך בפרק השני והיה אמור לגעת בכל מה שקורה במקום הזה לכולנו, לא תרם ולו תובנה אחת חדשה, איזשהו קצה של מחשבה שלא נטחנה עד דק לגבי ההוויה הישראלית של כאן ועכשיו.

ושלא יבלבלו לכם את השכל עם המנטרה של "המציאות עולה על כל דמיון". בולשיט, החיים משעממים. ההומוספיאנס היה מאבד את עצמו לדעת אם לא היה יכול להתעסק עם הבדיון. לחם חוקה של הפעילות התיעודית הוא הארה של הדברים מזווית אחרת – שלילית, חיובית, מחתרתית, נונסנסית, כל מה שתרצו. נדמה לי ששלוש שעות של נסיעה במהלך שני בנבכי המובן מאליו הם באמת קצת יותר מדי.