וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

החזרת של אמא של סלאש זה משהו משהו

10.4.2001 / 10:32

דנה קסלר על האלבום החדש של סלאש, שמצויד בכל האלמנטים הגרועים הנחוצים כדי להפוך למנצח

רגע לפני שהמילניום התחלף התעורר אקסל רוז, כשהטייץ הלבנים הקטנים קצת לוחצים על אזור חלציו והבנדנה קשורה לו קצת עקום על המצח, והכריז על קאמבק; דבר שדווקא היה נשמע מפתה ביומיים אחרי שיצא אוסף של קטעים ישנים של גאנז נ' רוזס בהופעה חיה בשם “Live era 87-93”. אבל אקסל, שלא נראה בשום מקום מלבד באינטרנט - וגם אז רק בתמונת פוטו-רצח שצולמה בתחנת משטרה, שהוא נראה בה כמו אפקס טווין - איבד את המומנטום שהאוסף הוליד.

מצד שני, לאור העובדה שהג'ינג'י הקטן הוא זה שנשאר עם הזכויות של גאנס נ' רוזס ביד אחרי כל הבלגן, הוא יכול להכריז מה שהוא רוצה. השאלה היא אם הוא יכול גם לקיים. בינתיים מה שיצא מהדיבורים שלו זה סינגל בשם "אלוהים אדירים!" שסופח לפסקול של הסרט "סוף העולם" של ארנולד שוורצנגר ונשמע כמו חיקוי של ניין אינץ' ניילז. בוא נאמר ש"פרדייז סיטי" זה לא.

האמת היא שאקסל והחבורה החדשה שהוא קיבץ סביבו תחת המותג הנושן גאנס אנד רוזס עדיין מתעקשים שהקאמבק שלהם (עם תקליט חדש והכל) עוד יבוצע, ובקרוב, וכהוכחה הם הולכים להופיע ברחבי אירופה בקיץ. לא נראה לי שסלאש – הפיגורה הבולטת השנייה בגאנז - מרגיש מאוים מכל זה והניסיונות של אקסל להתעדכן ולשלב השפעות טכנו במוזיקה שלו מקסימום גורמים לו לשרוף את השפה התחתונה עם המרלבורו שלו מרוב צחוק.

כשזה מגיע לרוק סלאש הוא טהרן במאה אחוז: נחשים, תלתלים, כוסיות וסולואים קורעי נשמה בלי חולצה. המקסימום שהוא מסכים להתרחק מהנוסחה המנצחת זה בשביל לשלב קצת בלוז, אבל שיהיה בטעם. ובזמן שאקסל מדבר, סלאש עושה. אמנם עברו שש שנים מאז הוציא סלאש את אלבום הבכורה של להקתו, Slash’s snakepit. מאז הופיע עם הרכב הקאברים שלו, Slash’s blues ball (אם לאקסל יש את שם הלהקה, הוא לפחות נשאר עם השם סלאש, שזה לא פחות אפקטיבי), ועכשיו הוא חוזר עם "נכון שהחיים סבבה?" - אלבום חדש של Slash’s snakepit, שמההרכב המקורי לא נשאר איש מלבדו, אבל לפחות הוא עשה אודישנים למאתיים זמרים עד שהוא בחר זמר אנונימי בשם רוד ג'קסון, שביום טוב נשמע כמו כל זמר רוק כבד מהסבנטיז וביום רע נשמע כמו רוברט פאלמר. האלבום הוא תקליט רטרו להארד-רוק סבנטיזי מסורתי עם נגיעות בלוזיות פה ושם, הוא מלא בקלישאות מהז'אנר, אפוף באווירה סליזית מהסוג שמוצאים בברים של אופנוענים חרמנים בסאנסט סטריפ באל.איי ויש לו את העטיפה המצוירת המכוערת ביותר שראיתי כל ימי חיי. לאור כל זאת, אפשר לפסוק שסלאש השיג את התוצאה הרצויה.

0
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully