דור המדבר

לפני כשנה, עם פרוש הפסח הקודם עלינו את כנפיו ואת ספריו לחג, יצא לאור ספרו ה-13 של רם אורן, "נסיכה אפריקאית" שמו. בהתאמה לכך, התפרסמה ביקורת מפרי ביאושי על הספר במדור התרבות של וואלה!, "מק-אורן" כותרתה. רצו הגורל, העברית הקלוקלת שבפי ורף הסבלנות הנמוך של הגולשים באתר ועלה מתגובות הגולשים כאילו התגוללתי על אורן ומפעלותיו. המאמר - אין צורך להלאות אתכם ביותר מאזכור באורך שורה – גרס כי אורן הפך זה מכבר למותג כלכלי קמעונאי וחרג אל מחוץ למטווחיה של הספרות העברית. כאמור, דברים אלה נתפסו כלעגניים. שנה חלפה, ספר נוסף של רם אורן ("היורשת") וההוצאה שבבעלותו (קשת) מונח על המדפים לשיפוטו של קהל הצרכנים והביקורת, וכאן הגיעה השעה ונכון המקום לתקן את העוול המשתמע שאפשר ועלה מדברי.

אין טעם לדוש בכך, אולם יש להדגיש: אין להזכיר את רם אורן ואת הקאנון הספרותי העברי בנשימה אחת. אורן אינו מסתופף תחת אוהלם של עוז, קנז, גרוסמן ואחרים. הספרות שהוא מציע לקוראיו היא מוצר צריכה תרבותי שווה לכל נפש, ארוז בכריכה רכה ובפורמט המזכיר בצורתו "ספרים" ו"ספרות". אין להסיק מכך כי מדובר בספרות "נחותה" או "פגומה". למעשה, על מושגים אלה אבד הכלח זה מכבר. ניסיון לקריטריוניזציה של עשייה אמנותית בימים שאין כל תוקף ל"אמנות" עצמה הוא נפסד מראש. מעצם כן, אורן הוא פעיל מחונן בתחומו. הוא ו-14 ספריו נכנסים היטב לתוך החלל העצום שיצרה מציאות תרבותית שאת פניה אנו מגלים ערב-ערב, שעה-שעה, מול הטלוויזיה, תוך קריאה בעיתונים, במהלך גלישה באינטרנט.

הצורך שמספק אורן לקוראיו הוא אותנטי ואמיתי: כמיהה לתחליפי אמנות קלילים, נוחים לעיכול ושווים לכל נפש. במידה רבה, הספרות העברית ותעשיית המו"לות בישראל חבות לאורן דור שלם של קוראי ספרים, שאלמלא הוא ועשייתו, לא היו משחיתים את זמנם בכיתות רגליים אל חנויות הספרים, ומכך, שבוודאי גם לא היו רוכשים ספרים אחרים ומצדיקים את קיומה של עשייה ספרותית – כל עשייה ספרותית – בישראל. בדרך שבה ג'יי.קיי רולינג וסדרת "הארי פוטר" זימנה את חוויית הקריאה לדור שלם של גוזלי טכנולוגיה מנוכרת, כך הספרות העברית הנוכחית צריכה לראות ברם אורן סוג של מחיה ומציל. אורן לספרות העברית הוא חדר טראומה עבור נפגעי אסון. הספרות העברית שזה כשני עשורים לא הצליחה להוציא תחת כנפיה דור סופרים משמעותי, שייטול על עצמו את מלאכת הובלתה אל תוך המאה ה-21, היתה מאבדת את עצמה לדעת מכורח נסיבות כלכליות אכזריות אלמלא ספרות הפנאי, ובראשה - רם אורן.

אמנם, ספרים רבים, רבים מדי, שנדפסו (ביניהם, שלי - למען הסר ספק) לא הסבו לקורא את התרוממות הרוח הנחוצה במפגש עם אמנות. פועל יוצא של טקסטים בינוניים וזניחים אלה לאינספור היתה תחושת המיאוס של דור שלם של קוראים מ"הספרות העברית", לצד התחושה כי "ספרות עברית" זו, אינה ראויה לכספם ולזמנם. אם היו הוצאות הספרים ממשיכות במסלול אובדני זה של הוצאת ספרות מקור בינונית, בוודאי שהיו מוצאות עצמן ללא משאבים להתקיים, ומכאן שגם להוציא בעתיד ספרות "יפה" באמת.

אורן, במשוואה זו, הוא הגורם הספרותי (קמו לו מתחרים וחקיינים רבים) שלו חבה הספרות העברית את חייה הגולמיים, הארציים, את קיומה הפיזי. עד שיקום דור סופרים שיהיה רשאי לראות עצמו ככזה, על התרבות העברית להודות לרם אורן ועליו, שאם לא הוא וספריו, קרוב לוודאי שסניפי סטימצקי היו הופכים לדוכני מדריכי טיולים ומשחקי מחשב ממוזגים והחוויה הפיזית של קריאת ספר, הייתה הופכת לנחלתם של נוסטלגיקנים בלבד. מבחינה זאת, אורן החזיק את הספרות העברית על גבו, בשנותיה במדבר, בהמתנה לרגע בו תהא כשרה השעה ויתחלף הדור - להיכנס לארץ המובטחת.

נעבור לתקציר "היורשת", כמקובל: סם סירקין הוא מיליארדר ישראלי אמריקאי, שבורך בעולם פנימי עשיר של תככים ובשתי בנות, ג'ודי ורונה, שתיהן יורשות בפוטנציה, שתיהן מסובכות עד מעל ראשיהן בפרשיות אהבים עם הגברים הלא נכונים, מהסיבות הלא נכונות. רונה, בת עשירים פתיה ומאוהבת שכמותה מצליחה להקים עליה גם את אביה, גם את גיסה וגם את עצמה, לאחר, הבה נקרא לכך: חוסר שביעות רצון של הסביבה מטעמה בגברים. ג'ודי, אחותה, גם היא משורללת על כל הראש, מסובכת עם אידיוט שמתחזה לעורך דין (סטיב שמו - אלה האוזניים השומעות. התכתבות אירונית של אורן עם ג'ודי וסטיב אחרים, או שמא צירוף מקרים עקר מדעת? מכל מקום, לא פחות ממשעשע) ונופלת קורבן לניסיון התנקשות אלים שכמעט ומקפד את חייה וגובה את זה של אביה. החשד נופל על - איך לא? - כל המצויים בסביבה הגיאוגרפית והנפשית של סם סירקין ואשר רואים את עצמם ראויים להונו לאחר מותו. אל חשש, הפשע לא יינקה, דן וקטיה, זוג חוקרים מאוהבים, יפצחו את המשוואה המסובכת, ישיבו את הסדר על כנו ואת הכסף אל מעונו הנכון. הנה לכם מזון להולכים במדבר. משהו להתקיים באמצעותו, עד שיוכשרו הלבבות ויתחזקו הצעירים והצעירות לצאת במלחמה על הארץ. על ספרות ישראלית של ממש. לעת עתה: רם אורן. כמשל, כמטפורה לעידן תרבותי, כמשה רבנו - לא כולל הגאולה.