נדירים הם הראיונות שבהם מצליח מראיין לייצר כל כך הרבה כותרות שהן בגדר פליטת פה עבור מרואיין כפי שקרה אתמול בלינץ' המחושב שערכה אתמול מרב מיכאלי באריה דרעי. הישג חסר תקדים, לאור מיצובה של המראיינת כזיקית אג'נדות מקופחת, שאיכשהו כל פעילויותיה הציבוריות התפוגגו על המסך בים של מניירות שוליות כמו אכילה בידיים, דיבור נקבי והצנחת ישבנה על שולחנו של ראש הממשלה.
דרעי, שהגיע בעיקר כדי להכחיש את כוונותיו הפוליטיות, לא פילל שהיציאה מכלא מעשיהו תנחית אותו היישר אל תוך מלתעותיה הטורפות של נמרת תקשורת, שתשחק, תתגרה, ותפיק ממנו ריאיון מוקפד, הרווי בכל כך הרבה סאב-טקסטים. איזו נמרה, לביאה. איזו לביאה? ברקודה אימתנית יורקת אש ותמרות עשן במסווה של חתלתולה מתפנקת.
"נדבר על היציאה מעבדות לחירות", הרגיעה מיכאלי את האריה השואג ומהלה מעט רעל בכוסו. בתגובה התחכם וניסה למכור לה את הכותרת האלי פימשטיינית השחוקה שלו: "הכלא שחרר אותי". ההתחכמות הזאת תעלה לו ביוקר. בקור רוח היא נתנה לו ללהג על קיפוח עדתי ואישי (אבוחצירא נידון לעבודות שירות), עד שהסם המרדים החל לפעול, וסטארטאפיסט המפלגה החילונית-דתית שחרר מספר מרגליות, שבינתיים רק חדי האוזן יכולים להבחין בהן. "אינני יודע מה קורה היום בתחום הבקבוקים הריקים שאספתי בעודי ילד", התלונן על קשיי פרנסתו בעבר. להלן הסאבטקסט: מפלגת ש"ס טרפדה את מחזור הבקבוקים כשהיתה נתונה להנהגתו של המחליף שלי, אלי ישי.
בהמשך הסשן הפריח דרעי כמה סיסמאות בחירות חובבניות - גשר, חברה אחת - ומשם, קצרה היתה הדרך להתכחשות גורפת לתרבות ה"מגיע לי" שאפיינה את רוב פועלו בש"ס, באמצעות משפט אלמותי שעוד יככב בתשדירי הבחירות של שינוי: "דגל הקיפוח מייצר דור של מובטלים אוכלי חינם וחסרי תועלת". לא נותר לזו שמולו אלא לחכך את טפריה בנימוס ולציין כי "הרבה אנשים יתפלאו לשמוע אותך מדבר כך".
הברקודה המשיכה לערסל ולרכך את דרעי במספר שאלות צפויות על פרשת זכאותו בכלא מעשיהו, עד כי זימר שחטא בחטא היהירות. במקביל, ציין הזכאי בפני הצופה הלא מעודכן כי היה המנכ"ל/ היו"ר הראשון - גם כמודח (אף אחד לא ייקח את זה ממני) - איש השנה של "העולם הזה", מועמד טבעי של השמאל לראשות הממשלה ואיום חברתי הגדול מזה של ראשי הפשע הנוכחים.
בשלב זה רבץ האריה ככלבלב, והברקודה הרגישה חופשייה לנעוץ את שיניה בעילה היחידה שלשמה הגיע: מנהיגותך לאן? יש לי מפלגה בבית, החל להתפייט על המשפחה הכל אמריקאית שלו. ענה לשאלתי, רשפה הברקודה בעיני חתלתולה מיוחמת, לאן תשודרג המנהיגות. "מנהיגות פוליטית?", צייץ הכלבלב כאפרוח חסר אונים, מכחיש את שלא נשאל עליו ומערטל את כוונותיו האמיתיות. אבל הברקודה אינה מאבדת שיווי משקל וממשיכה להשתעשע בקורבן. "לאו דווקא, מנהיגות כללית חסרת קונטקסט", היא לוחשת כמו נחש מתחת לקש. קוסם התקשורת נאלץ לחייך במבוכה כשהבין שבסשן המרכזי הובס. שח-מט.
מכאן, הברקודה עושה בו כבשלה. בדרכים של נועם היא מעלה באוב את משה ואהרן, המסמלים את המנהיג הקדוש של מעלה, לעומת המנהיג החוטא של מטה. הכלבלב המאולף מתוודה כי לא רק שהוא מבין יותר טוב מהרב, אלא שבאמצעות מערכת הקשרים הישירה שפיתח עם בורא עולם, כבר אינו ממש זקוק לאותה "דעת הרב" שעליה חונך בחצרות הליטאים. ברגע הזה נעצה בו מיכאלי את מלתעותיה וגייסה לעזרתה את נשק יום הדין - יהושע, המנהיג שחיכה בסבלנות עד שמשה יתפגר, כדי לרשת את הארץ המובטחת. הגוזל שנשבה הבין היטב את הסאבטקסט. "מי חושב על ירושה", ענה בתדהמה ומיהר לפתל את לשונו עמוק בתוך ישבנו של הרב כדי לשקם את פליטת הפה הפרוידיאנית. לסיכום, חזר על המנטרות ששכח לירות באולפן: טרם הבינותי את כוונותיו של הקב"ה לגבי. אבל אנחנו, שזוכרים היטב שהבטיח לא לחזור, הבנו גם הבנו שאלוהים נמצא בסקרים המחמיאים שכבר נעשו עבור המפלגה העצמאית שיקים מחוץ למסגרת ש"ס.
מעולם לא נהניתי כל כך מריאיון מבריק כל כך. לכאורה, מפגש רפאים בין קצותיה של החברה הישראלית - גבר/ אשה; ספרדי/ אשכנזית; ישראל השנייה/ אליטה; דתי/ חילונית; שוביניסט/ פמיניסטית. למעשה, דמויות שזהותן הטרגית נעוצה באופן שבו הוספדו בטרם עת. בניגוד לדרעי, ההגליה אל מחוץ לפריים טיים באמת היטיבה עם מיכאלי. חופשייה מעודף המודעות העצמית שלה, היא הפסיקה להתנהג כמו שמיניסטית שמנסה להתקבל לגלי צה"ל והחלה לרסס בצרורות כמו ילדה רעה ואינטליגנטית, עד שאפילו אשף התקשורת התייבש מולה כמו ליפסטיק שעבר זמנו. היה זה ראיון מופתי, שמן הראוי שיילמד בבתי הספר לתקשורת. לא אתפלא אם בבוא היום, שבו יגידו "מי שלא רצה אותו כשר פנים יקבל אותו בתור
", יישלף הראיון המכונן הזה ממרתפי הארכיונים של הערוץ השני, ודי לחכימא ברמיזא.