Phoenix Alphabetical, Source
סיפור האהבה המפורסם סינתסייזרים- אלקטרונאים צרפתים, לא כולל ז'אן מישל ז'אר, החל בקיץ 1992. באותה שנה הקימו שלושה חברים פריזאים הרכב אינדי-רוק בשם דרלין. ריליס שלהם עצבן את אחד המבקרים ב"מלודי מייקר" ז"ל, הוא קרא למוזיקה שלהם דאפט פאנק, גרם להם להפריד כוחות והשאר all music guide. שני שליש מהם הפכו לדאפט פאנק, וברנקו, החבר השלישי, הקים הרכב חדש וקרא לו פיניקס.
הקשר בין השלישייה לא התנתק. כמה שנים אחר כך, כשהניחו דאפט פאנק את היסודות למהפכה צרפתית חדשה, הם עשו מחווה קטנה, ואחד הקטעים ב"הומוורק" המופתי קיבל את השם "פיניקס". כשהגיע תורם של ברנקו וחבריו להקליט אלבום בכורה הם פנו לתומאס בנגהלטר, והוא תרם את קלידיו. בערך באותה תקופה עוד מילאו פיניקס את משבצת להקת ההופעות של אייר, שהכירו להם חברה טובה בשם סופיה קופולה. קופולה הכניסה אותם ל"אבודים בטוקיו" וגם שידכה בינם ובין אחיה רומן, שהפיק להם את הקליפ הראשון מ"אלפאבטיקל". עד כאן הבחישה בסצינה הצרפתית.
פיניקס היא רביעייה שמקפידה לשמור ע&#
אל תפספס
Armand Van Helden - New York: A Mix Odysse ,אן.אם.סי
גם ארמנד ואן הלדן החל את הקריירה המפוארת שלו ב-1992, בריליס ראשון בלייבל החשוב סטריקלי ריתם . ואן הלדן הוא קודם כל מפיק ורמיקסר ורק אחר כך די.ג'יי. הוא מהראשונים שהכניסו את ההיפ הופ להאוס, ולמרות אלבומי אמן רבים שהוציא בלייבלים מכובדים, התפרסם דווקא בזכות רימיקס לProfessional Widow" של טורי איימוס. בשלאגר השני שלו,Koochy" " מ-2000, סימפל מהלך מ"Cars" המהפנט של גרי ניומן, וסימן את עצמו כאחד הבוחשים השמחים הראשונים בסיר הלילה של האייטיז.
עכשיו חוזר ואן הלדן למעגל הבחישה עם סט שמנסה לתפוס את הווייב של ניו יורק ולהוכיח סופית שהוא הערס הכי מגניב בברוקלין. למרות המעבר החד שעושה ואן הלדן בין סגנונות - רוק, אלקטרו, דיסקו, האוס וניו ווייב - ובין עשורים שונים, הוא מתכתב תמיד עם האייטיז. אולי כסוג של אמירה הוא פותח עם בלונדי, שהשפיעו על הסטרוקס, ועובר לאלקטרו ברמיקס מעניין של קלונהרץ ל- ," Three Girl Rumba"קלאסיקה של ווייר שנגנבה בניינטיז על ידי אלסטיקה והובילה למשפט מתוקשר. גם סופט סל, יאזו, פליקס דה האוסקאט, דה רומנטיק
Com Lag: 2+2=5- Radiohead, הליקון
הרבה זמן עבר מאז "דריל", האי.פי הראשון שיצא לרדיוהד ב-1992. באותם ימים חלם תום יורק להיות בלאק פרנסיס, והשם אפקס טווין העלה לו רק אסוציאציות של ניסוי גנטי. באותה שנה, בעקבות אותו אי.פי מוצלח, השתכנעה חברת EMI והחתימה את רדיוהד לחוזה של שישה אלבומים. כעת, כשנגמר החוזה ורגע לפני אוסף הלהיטים שבו יבוא, יוצא אוסף בי סיידים מהאלבום האחרון. לא נעים להודות, אבל בפעם הראשונה בתולדות הלהקה זה מריח יותר כמו חלטורה מאשר פריצת דרך.
אולי זה מרגיש ככה מכיוון שרדיוהד הרגילו אותנו לשלמות ואולי מכיוון שאוספי הבי סיידים הקודמים, "My Iron Lung" ו "How am I Driving", היו יכולים לצאת גם כאלבומים רשמיים. אם רק היו מערבבים בחדש את הבי סיידים האקספרימנטליים מ"אמנזיאק" זה היה עובד, אפילו אם היו מוציאים רק את הבי סיידים מ"אמנזיאק". איכות החומר הירודה יחסית בצד ב' של Hail to the Thief"" מלמדת שיורק הוא בן אנוש שיודע גם לזייף.
גרסת ההופעה של "פוג" (שנוגן לראשונה בקיסריה), ולא המקורית והמצמררת שהופיעה כבי סייד של Knives Out" ", היא נטולת חיים. על הרמיקס של נסיך הטקנו כריסטיאן ווגל ל"מיקסומטוסיס" אפשר היה לוותר בקלות. לעומת זאת, קירן "פורטט" הבדן, לקח את "סקטרבריין" למקום מעניין והוכיח מדוע הוא רמיקסר פופולרי ונחשב. גם שני קטעי האלקטרוניקה החדשים נוסח וורפ מפגינים רמה גבוהה מאוד ולא היו מביישים את אפקס או אוטקרה. השירים החדשים לעומת זאת, בלדה אקוסטית בשם "Gagging Order" וקטע בלוזי עם מפוחית בשם "I am a Wicked Child", לא ממש מפילים. שני הקטעים לוקחים לכיוונים אמריקאיים יותר ומזכירים שמועות ישנות, טרום "קיד איי", על אלבום מתוכנן ברוח דומה שהיה אמור לצאת תחת השם "ניל יאנג 9" .
אם מורידים את ההופעות החיות, הגרסאות המתות ואת הקטעים הבינוניים נשארים באלבום בקושי ארבעה וחצי קטעים ראויים מתוך עשרה. לרוב ההרכבים זה היה נחשב הישג. מכיוון שמרדיוהד מצפים ליותר, נראה שבמקרה הזה 2+2 שווה בעיקר לחברת EMI.