טיפות חשק: גל אוחובסקי עם שתי נשיקות

מיכל אמדורסקי היא עוד לא דיווה אבל היא בדרך. במיוחד בולט הפער בין המקום שבו התחילה את הקריירה למקום שבו היא נמצאת היום. אמדורסקי מחפשת כבר לא מעט שנים את הצליל הנכון ואת הדרך הנכונה ליצור דאנס מקומי ברמה. החדשות הטובות הן שהאי.פי החדש כבר מביא אותה למקום הזה. אפשר כמובן לשמוע את ההשפעות מהעולם, בוודאי כדאי לשלוח תודה לקיילי וה"סלואו" שלה. אבל האמת, זה לא משנה.

האי.פי הזה נשמע ממש מעכשיו, הוא לחלוטין במשחק האמיתי, לא ירוד, לא ליגה נמוכה. הטקסטים המשופרים הפעם, שאותם היא שרה מדי פעם עם איכות פאנקיסטית קלה, עוזרים להפקה בעלת הצליל החלול במתכוון להישמע מצוין. אז זה לא דיסק שלם, רק חצי דיסק, אבל בתור הצהרה חדשה, הוא בהחלט מביא כבוד.

חבל שדווקא החידוש ל"פרפרה" של צביקה פיק, שמפספס את רוח השיר המקורי ומחזיר את שירתה של אמדורסקי למקום הלא מעניין שבו היתה עד לאחרונה, אינו מאפשר לביקורת הזאת להיגמר במחיאות כפים סוערות. נשאר עם מחיאות מתונות.

עופר ניסים הוא דווקא כן דיווה. כבר הרבה שנים שהוא מולך על מסיבות ה- FFF של שירזי בהצלחה ובכבוד. כוחו של ניסים הוא ביכולתו להיות די.ג'יי שנוכחותו מורגשת בתוך המועדון. בעידן החדש שבו הדי ג'יי חוזר להיות יותר אנונימי ופחות סלבריטי, ניסים מצליח לשמור שהעמדה שלו תשלוט היטב בקהל לאורך כל הלילה.

"searching", הסט החדש שלו, הוא שילוב של קטעים שהוא מנגן במסיבות לצד רמיקסים שלו וקטעים מקוריים. האחרונים הם כמובן המעניינים ביותר שכן מאז נפרד מדנה אינטרנשיונל עדיין לא מצא ניסים אפיק ביטוי חדש שיחזיר אותו למרכז במת הפופ. נדמה שהלהיט "That's the Way I Like It" ושאר הקטעים שהוא יצר במשותף עם MAYA עשויים לפתוח לו דלתות חדשות לגמרי. השיר הזה הוא להיט קיצוני.

שאר הסט הכפול כולל כאמור רמיקסים שלו וקטעים של אחרים, והוא מזכרת מצוינת למי שירצה להיזכר בעתיד ממה צלצלו האוזניים שלו במסיבות של תחילת 2004. בעיני מעניין יותר הדיסק השני שבו יש פחות האוס חלול ואפל מהסוג הנהוג עכשיו ויותר טרקים שמחים, אבל זה באמת עניין של טעם. כאמור הדבר הכי מעניין בדיסק הזה הוא שניסים חוזר ליצור, ובהצלחה. זה רק עניין של זמן עד שהוא ייצא שוב לאוויר החופשי שמחוץ למועדונים.