הרשג"דית

יותר מ- 100 אלף מסמסים, כחמישית מן המצביעים בספיישל ההצלה המותח אך גם מתוח של "כוכב נולד 2", אהבו לאהוב את מיכל רשף. קל לאהוב את רשף: היא חמודה, עושה קולות מצחיקים, מין מדריכה בצופים שתשמח לעשות בייביסיטר גם אחרי הפעולה. בשירה שלה יש משהו טכני, חסר מימד אישי, בדיוק כמו פעולת הדיבוב לרובוטריקים שהפכה לסימן ההיכר שלה במהלך התחרות. אולי בגלל העדר היכולת להוות מוליך רגשי טעון וייחודי, כשהיא שרה היא ממהרת להפעיל את הנוכחים ולהבטיח שכולם "מכייפים". לא כיף מתפרץ, מתלהב, חסר רסן, אלא כיף חביב, דל קלוריות, חתוך בגבוהים ובנמוכים. כזוהי גם בת הצחוק שנארגה על ידה בצורה מחושבת לביצוע "אפונה וגזר". הנה, גם רשף נהנית כשהיא שרה!

קל לאהוב את רשף בעיקר משום שבאהבה אליה לא מתחייבים כמעט לכלום; היא אמנם פחות בטברנה מכמה מן המתמודדות המתנדנדות האחרות, והאוריינטציה התל אביבית שלה מעניקה לה ארומה נכבדת של ערוץ הילדים ולא של זמרת קישוט בתוכנית של יוני רועה בערוץ 1, אבל נוכחותה משדרת סטטוס קוו מוחלט. היא פרטנר טבעי לכל קואליציה באשר היא, כוח מגשר בכל ויכוח. אין ספק שאורה יזהר ביקרות גם במבחני סלקציה של חברות כוח אדם. אחראית משמרת למופת כבר אמרנו?

בניגוד לחלק המעניין של המתמודדים המתנדנדים האחרים – ובראשם נטלי מרציאנו וניסו סימן טוב – שאישיותם גודשת את המסך ומחייבת דין ודברים, משדרת רשף מין "נייטרליות" נוחה ומרגיעה, שאליה משתוקקים הצופים. הבחירה ברשף תוך סילוקם של האחרים מבטיחה מקום שבו אכן אפשר "לגדול בשקט בערוגה בכפר"; הנה נברא מרחב מדומיין החסום לקולותיהם של מי שעלולים לומר דבר מה בעל משמעות אודותינו.

גם הבחירה בחנה גור מעניינת, ולא רק כי היא נישאת על שאריות מבורכות של רוח קומונרית, שכאילו באה לערער על אופיו של פס הייצור שאותו מנסים להתוות יוצרי התוכנית – ובראשם יואב צפיר, הנלחם עד טיפת הדם האחרונה על מקומם של היפים והחזקים מהחמ"ל הטלוויזיוני. גור היא גיבורת שוליים שקל מאוד להזדהות איתה: סיפורה מסתכם כביכול בפגם שבטור שיניה. זהו פגם נקודתי, לא ממש מאיים, שרופא שיניים טוב אחד יכול לפתור. ואכן, בתוכנית האחרונה נראתה גור כמי שנלקחה שבי בידי סנדרה ריגלר והחלה בהליך מזורז של נינטיזציה. שונותה עוד ניכרת אמנם בכמיהה הילדית שעל פניה, בעיניה המצפות ובתגובותיה מלאות הפאתוס, אך למראית עין טלנובלית הושג קטרזיס: הגיבורה הטובה ניצלה.

ניסו סימן טוב, שכבר בשמו מאתגר את אוזנו של הצדי צרפתי הממוצע, מביא איתו לעומת זאת חריגות טוטאלית, שאין ניתן להעלימה בעזרת הליך קוסמטי של "לפני" ו"אחרי". חריגות עוצמתית זו היא שהצליחה להפיח חיים רוגשים במפרש הלבן, שכמו נראה לפתע באופק הפרטי שלו, והיא גם זו שאל מולה נראה הביצוע ל"אפונה וגזר" כה מגוחך. אך הגיחוך פנים רבות לו. בעולם של "כוכב נולד 2", שם מיכל רשף היא מרכז הכבידה, המטען העודף של ניסו הוא הבדיחה הפרטית של אנשי מחלקת האבדות.