קשה לי להכריע למי מיועדת הרשימה הבאה. האם למתבגרי האייטיז שהתחנכו על ברכיהם של ילדי דגראסי וליוו אותם באדיקות מההסתובבות הלואו-טקית ברחוב ב"ילדי רחוב דגראסי" ועד תקופת התסרוקות הבעייתיות של "תיכון דגראסי", או למתבגרי שנות האלפיים שספק אם יזפזפו לערוץ 1 כדי לצפות ב"דגראסי: הדור הבא" בתום צפייה מטמטמת בפרק נוסף של "המורדים" בערוץ 10.
אם לצאת מתוך נקודת הנחה שילדי האייטיז כבר תקועים עמוק במתרחש בבית ההלוויות של משפחת פישר ב"עמוק באדמה", הרי שנותרנו עם שלל אחייניהם, ואולי אחיהם הקטנים, המוני ילדודס שלא ממש עסוקים בלתור אחר יד מכוונת שתגאל אותם מקלחת ההורמונים שקוברת את שיירי האינדיבידואל שלהם. "דגראסי: הדור הבא" היא תוכנית חינוכית לבני נוער כמו שתוכנית כזו צריכה להיראות. דידקטית אבל לא מדי, אמיתית אבל עד גבול מסוים, גסה במידה, ילדותית במידה, ובעיקר קנדית. בניגוד לאחיותיה האמריקאיות, ב"דגראסי" לא כולם יפים ולא כולם יודעים להתלבש ומי שמסתבך בשטויות בדרך כלל נאלץ לשלם על זה, ולא רק בשיחה צפופה אצל המנהלת וקרקוע קצרצר מטעם ההורים.
"הדור הבא" נפתח בתזכורת הכי חיה לכך: הדמות הראשונה שזוכים הצופים להכיר היא אמה, בתה בת ה-12 של ספייק הזכורה מהפאזה הקודמת. בגיל 14 נכנעה ספייק להפצרותיו של הדייט השיכור לסיים את המזמוז האינסופי שלהם בסקס של ממש. אמצעי מניעה לא היו בהישג יד והתוצאה לא איחרה לבוא: תינוקת בלונדינית שדי גמרה לספייק על חיי חברה תקינים. ב"בברלי הילס 90210" זה היה נגמר בבהלת שווא המלווה בהבנה הלא משכנעת שסקס בלי אמצעי מניעה יכול להיות מה זה מלחיץ. "דגראסי" תמיד הלכה עד הסוף, וכפי שזה נראה מצפייה בשני הפרקים הראשונים של "הדור הבא", המסורת נשמרת.
כבר בפרק הראשון מבהירים היוצרים שהם מודעים לכך שהעולם השתנה קצת מאז הסיבוב הקודם, וכבר בנעימת הפתיחה מורגשת המודעות לדור ה-sms. זה נפתח במשלוח אי-מייל ומסתיים בכיס אחורי של ג'ינס, כפי שהיה בעבר, אך הפעם בתוך הכיס תקוע טלפון סלולרי. אותה מעודכנות בא לידי ביטוי גם בעלילה הראשונה: סכנת הפדופילים האורבים באינטרנט לנערות תמימות.
כמו באייטיז, גם ב"דור הבא" הקאסט הוא פלורליסטי במיוחד. לא חבורת כוכבים קבועה ונוצצת של שלושה בנים ושלוש בנות, אלא חבורה מגוונת של ילדים די רגילים, לא זוהרים במיוחד, שיש להם נטייה להסתבך בתדירות קצת יותר גבוהה מהמקובל. גדולתה של "דגראסי" היתה ונשארה פשטות צבעיה. לתלמידים יש חצ'קונים, השיער שלהם לא תמיד מסודר ומלא ברק ויש להם נטייה ללבוש שוב ושוב את אותם בגדים.
אי אפשר להתעלם מאלמנט הנוסטלגיה, שעשוי לקרוץ למי שנהגו ללכת עם חותלות. בשני החלקים של הפרק הראשון חוץ מנראטיב הפדופילים, יש גם עלילה משנית ובמרכזה פגישת מחזור של החברים הישנים. עצוב לגלות שג'ואי ג'רמיה, על אף שרידי החן שחבויים בעיניו, הפך גבר נמוך וקירח. לא בטוח שמי שגדל תחת הרושם שכובע זה מגניב ושסטפני היא סוג של סמל מין ישמח לראות את זה. ואם כבר נוסטלגיה ובלי קשר לאותו איחוד די מדכדך, ב"דור הבא" מתארחים סנייק כמורה בבית הספר, ספייק כאמא של אמה והמנהל רדיץ', שכדרכם של מנהלים, נאחז בג'וב. לא שזה משנה משהו לקהל הצופים הפוטנציאלי, ובכל מקרה, קשה להאמין שאותו קהל, שבילה את חופשת הפסח בצווחות מחוץ למלון של כוכבי "המורדים", יבחר להתמכר לאביב הנעורים של "דגראסי".
* "דגראסי: הדור הבא" משודרת בראשון עד חמישי בערוץ 1 ב-18:00
דור האקנה
14.4.2004 / 10:22