אף פעם לא הייתי מעריץ נלהב של סלפסטיק. אתם יודעים, הומור המבוסס על עוויתות גוף, קולות משונים, ניבולי פה, מעשים מגונים בעוגות קצפת וכיו"ב. סטיב מרטין התחיל ככה. גם לבט מידלר לא חסר. אסף אשתר קנה לא מעט קוטג' 9 אחוז מה"יש לי, יש לי, יש לי" שלו. ניחא, כל אדם וסגנונו. מי אני שאקלקל לאנשים את חגיגות הצחוקים בימים קשים? אבל הפרומו החדש של אלי יצפאן לתוכנית היחיד הבאה עלינו ("רק לצופי הכבלים", הם מתעקשים) הזכיר לי שרציתי לומר שגם לוולגריות, לגסות הרוח, לסרות הטעם ולישראליזם המתפרץ הזה, צריך שיעמידו גבול.
יצפאן מצחיק ישראלים. מדובר בנתון בדוק. ליבת התוכנית (הכה משעשעת) "פספוסים" יצוקה בצלמו. יכולתו להחליף שפמים, לחרבש פיאות ולחקות מבטאים צפון אפריקאים היא פשוט משו-משו. הקטעים בהם הוא מתחפש לשגריר סנגאל בישראל, בכלל שוחטים אותי. אבל מה לעשות? עם הצלחה אסור להתווכח. יצפאן הריץ תוכנית יחיד בערב שישי ושרד את הפוסט טראומתיק אפקט של מרב מיכאלי, צביקה הדר ושאר רוזני הבידור הישראלי שעשו במכנסיים ביום הקדוש ליהודים בשבוע. יצפאן הצליח איפה שרק דודו טופז הצליח. מה זה אומר עליו? מה זה אומר על דודו? מה זה אומר עלינו? אה... תנסו "חולים על הומור בגובה המפשעה".
יצפאן גם צוחק מהבדיחות של עצמו. זה פשוט נורא. איך אפשר לצחוק מאדם שצוחק מהחומר שלו? (ועוד באמצע הבדיחה). בעיקרון, יש ליצפאן בדיוק שתיים ורבע דמויות (הישראלי האהבל עם המבט של "לא אמרו לי שאוזו כזה חזק", הצרפתי המג'ברש והפרימטיב הישראלי שלא מתמצא בחו"ל), עליהן הוא עושה חצי מיליון וריאציות. אז נכון שזה מצחיק חלק מהעם. ונכון שגם ב"שמש" צופים פרופסורים לסוציולוגיה בהשתאות ככה צביקה הדר סיפר ונכון שיגאל שילון מצליח היום יותר מדן, אבל איך כל זה מתחבר לאחד ועוד אחד שעשו בכבלים, ובחישוב יצא להם שאלי יצפאן הוא המצוף שיציל את ספינתם השוקעת מטביעה? אל תקחו את זה קשה, אבל דיילת שעירה עם זיפים, שמחרבנת בשירותים של המטוס עם דלת פתוחה ומחנטרשת בג'יבריש, לא תציל אתכם משום דבר. יצפאן ימשיך להצחיק את עצמו עד שלא יישאר אף אחד, חוץ ממנו, לצחוק מהומור בית השחי הזה. טיסה נעימה מערוץ 3, כבר אמרנו?
מסעודה תופרת חליפות
15.4.2001 / 10:11