"56 סיבות", המשדר הערוץ שתיימי הנוצץ בהנחיית שייקה לוי בערב יום העצמאות, הפך סופית את מדינת ישראל לסך כל הסלבז שלה. הגיבורים הישנים, חברי הכנסת, אנשי הצבא, המדינאים והפוליטיקאים נעדרו כמעט לגמרי. במקומם זכינו למסדר מפרך לא פחות של כל ידועני ארצנו, ממגה סטארים ועד מיני כוכבנים, שסיפרו לנו למה הם ואנחנו אוהבים את המדינה.
נאווה ברק אוהבת את ישראל בגלל החיילים (להזכירך, אחד נטש אותך לא מזמן); גדי סוקניק מפרגן למדינה בגלל השקט של סוף השבוע (על איזה שקט אתה בדיוק מדבר?), גיל שוויד נגנב מהרוח היזמית (או מזה שנהיינו אחושילינג קפיטליסטים), שרה'לה שרון מתה על הנוסטלגיה (אולי בגלל שהיא מפרנסת אותך כל כך טוב) ודנה אינטרנשיונל, שענדה שרשרת גיטרה מהממת, חולה על החוצפה והתעוזה.
למרות ההשקעה המרובה (כולל הפרומואים שלא הפסיקו לרדוף אותנו בשבועות האחרונים), במשדר לא היה שום דבר שונה מכל יום שידור משמים בערוץ 2: סיפור הצדקה התורן (רבי צנוע המקדיש את חייו לחולים), הנכה כובש הלב (פצוע מלחמה שהוא גם עיוור וגם אוהד את מכבי תל אביב), חנוך רוזן בתפקיד פנטו, סיפור העלייה הציוני סוחט הדמעות (נוסח ישראל החדשה: רודריגו, דוגמנית רוסייה ורופא אתיופי), שירי להקות צבאיות ורקדניות מכל טוב. הפתיעו לטובה משפחת פיק, עם מחרוזת שירים כמחווה לאבא, ומשפחת גרשון, מלי ושמעון, שפרגנו מכונית לבחורה הסוגדת למדינה אחרי שזו מימנה לה טיפולי פוריות (עכשיו היא קוצרת תאומים, אחלה פתיחה יש לרחם היהודי הזה). אבל אפילו הם לא הצליחו להציל את הערב. גם הטקסיות הערוץ שתיימית במלוא תפארתה, מתברר, היא בעצם השגרה בתפלותה.
התפלות של ערוץ 2 היא כבר משהו שרגילים אליו, מה שבכל זאת קצת הצליח לאתגר בכל מופע הראווה הזה היה עצם העובדה ששאלת האהבה למדינה לא הוטלה בספק. אף אחד לא ניסה לשכנע אותנו למה כדאי לאהוב את ישראל, אלא רק להסביר לנו למה אנחנו כבר אוהבים אותה. בישראל השנויה במחלוקת של 2004 אהבת המדינה נתפסת כדבר מובן מאליו. כל מה שנותר לשאול זה "למה", וחס וחלילה לא "האם".
"56 סיבות" שיקף באופן מופתי את התערערות ההבדלים בין המושגים "ערוץ מסחרי", "ערוץ ממלכתי" ו"מדינה". לא רק בגלל שערוץ 2 נטל על עצמו תפקיד שהוא לכאורה ממלכתי, אלא בעיקר בגלל הפאתוס שבו הוא עשה את זה. ההתקפה הפרסומית האינטנסיבית, קיבוץ מיטב סלבריטאי הארץ למגה-אירוע הבידורי ועוד תסמינים המעידים על טירוף מערכות כללי הבהירו שרייטינג במקרה הזה הוא פרט שולי, ומה שחשוב באמת זה שהצופים יאהבו את המדינה. או במילים אחרות: סיבה מספר 1 מתוך 56 הסיבות "למה לאהוב את ישראל" היא: כי ערוץ 2 רוצה שנאהב אותה.
למה בדיוק ערוץ 2 רוצה שנאהב את המקום המעורער הזה? התשובה ברורה כמעט כמו השאלה. בשביל ערוץ 2, שהוא לא יותר מבית חרושת לאשליות, אין הזדמנות טובה יותר ממועד לאומי כיום העצמאות כדי להנפיק אירוע שישמש עוגן לתעשיית החלומות שלו: מייצרים שיר הלל למציאות הישראלית ש בו הטוב הופך לרע והרע לטוב (אוהבים את ישראל בגלל המילואים, בגלל שבחו"ל לא אוהבים אותנו). ערוץ 2 לא יכול להגשים לנו את האשליות שהבטיח, לכן הוא צריך לשכנע אותנו שהמציאות, אותה אחת בדיוק שממנה מנסים לברוח, היא בעצם טובה.
איך עושים את זה? מסתייגים מפוליטיקה ומתמקדים בשולי. אוהבים את ישראל בגלל הפיצוחים, בגלל המנגל, בגלל מזג האוויר וההנחות. יותר נוח לאהוב את המדינה כשבמקום פוליטיקאים, עם השקפות עולם ורעיונות, צופים בסלבז מבסוטים (וגם כשפוליטיקאים מופיעים הם לא יאמרו דבר מה בעל ערך). ככה אפשר לשמוח יחד עם פנינה רוזנבלום, שאוהבת את ישראל בגלל סרטי הבורקס; יאיר לפיד, שאוהב את ישראל בגלל פאלם פיילוט עם תנ"ך; ארהל'ה ברנע שנפעם מהסולידריות; וקובי אוז שמתענג על יום כיפור. עם סיבות כאלה מצוינות באמת אין מה לשאול יותר למה, אפשר עכשיו לחזור שלב אחורה ולתהות: האם אנחנו בכלל אוהבים את ישראל?