למרות האופי האנכרוניסטי של תחרות שירי להקות צבאיות שאינן קיימות עוד, היה משהו חתרני ומלבב ב"שיר השירים", התוכנית שבה סיים ערוץ 2 את חגיגות העצמאות שלו ושהקדישה ערב שלם דווקא לסיידקיק הסלבריטאי שייצרה מכונת המלחמה הישראלית. לאחר 56 שנות דיבורים על מלחמות אין ברירה הירואית, אפשר היה לחשוב שבדומה לחיוכו של יגאל עמיר, כף ידו המקושקשת של מרדכי ואנונו או סרטי הבורקס, גם מפעל הסלבז הוותיק עומד להפוך לקאלט בידורי.
שעשועוני החידונים שקדמו לתוכנית המרכזית לצד הניסיון האופנתי לדרג את "שיר השירים" באמצעות האס.אם.אס היעיל חיזקו אף הם את הגחכתו הבריאה של המיתוס. אבל הדבר האחרון שאפשר היה לומר על האפטר פארטי של חגיגות השחרור הציוני זה שהיה שם בידור. יתרה מכך, במהלך הזמן הארוך מדי ששודרה התוכנית על הלהקות הצבאיות, נמחץ ברגל גסה כל שמץ מהאסקפיזם החינני שאפיין אותן.
במשך שעתיים תקפו קברניטי הערוץ השני ללא רחמים את הצופה הבלתי מוגן בתמהיל מיתוסים לא מזוקק, שכלל כמעט כל אסוציאציה, ולו העקיפה ביותר, למגה נושא "להקות צבאיות": גם תחרות נוסח קדם אירוויזיון וגם סרט תיעודי; גם פרומושן לדי.וי.די החדש של "הלהקה" וגם הצצה חטופה ושטחית אל מה שנקרא "מאחורי הקלעים"; גם היסטוריה בזעיר אנפין של תולדות ההומור הישראלי בשנות השישים כפי שדודו טופז חווה אותו, וגם בריף ל"חיים שכאלה"; גם בדיחות פנימיות של יוצאי הלהקות וגם הצדעה למירי אלוני; גם התרגשות מזויפת מביקור המולדת של מוטי פליישר וגם מצעד זוגות עבשים, וגם נאוה ברק, וגם ה-פ-ר-ס-ו-מ-ו-ת, וגם כוכבי ערוץ הילדים, וגם כוכב נולד, וגם יגון מלחמות, וגם ארץ נהדרת - שהותירו את הצופה המבועת בקריז לאופטלגין פורטה.
התחרות המופרכת שאמורה היתה לשעשע נלקחה ברצינות רבה מדי, כאילו היתה מינימום התוכנית הלפני אחרונה של "כוכב נולד 2". כל אחד מחמשת השירים הנבחרים זכה לביצוע מחודש ותפל שהניס במהירה את ליחו. ריקי גל הוכיחה שביקורתיות זה דווקא הצד החזק שלה, סאבלימינל והצל הכניסו מסרים תוקפניים - "יחס גורר יחס" - ל"פרחים בקנה" המגלומני שבזמנו בישר על סוף המלחמה, זהבה בן ורון שובל עשו מערוף למירי אלוני וביצעו בו זמנית בערך שמונה גרסאות שונות ל"שיר לשלום" (ואף מילה על רצח רבין), גלי עטרי ואתי אנקרי דגמנו את השינויים הנפשיים שחולל בהן הזמן, וכוכבי ערוץ הילדים הנפיקו הצגה עצובה ומהוקצעת ליום הזיכרון. דודו טופז היה המנחה המושלם לאירוע כזה, אבל קטעי הקישור שלו היו רלוונטיים לבני גילו. רק בסוף, כדי להעביר את הזמן שנותר עד לקבלת ההודעה הרשמית וחסרת החשיבות לגבי השיר הזוכה ("חורף 73", לתדהמתו הממוחזרת של טופז מהדור שלא ידע את ואנונו), קיבלנו קמצוץ של הומור צפוי מכוכבי "ארץ נהדרת". אחרי מתקפת ההתשה שעברנו, למי כבר היה כוח לצחוק.
למרות הנסיון הנואל להציג את תעשיית הידוענים הצה"לית כאב קדמון ביחס לסלבריטאי הבזק של "כוכב נולד", חידדה "שיר השירים" את ההבדל המהותי ביניהם, והבהירה לי מדוע אני מעדיפה ומחבבת כל כך את הכוכבנים שמתחלפים בקצב לחצני הסלולרי. פרק הזמן הזניח שלהם בתקשורת מבטיח שלעולם לא ינג'סו לנו כפי שעשו זאת אמש כוכבי הלהקות הצבאיות, אבל גם אם ישובו להרף עין כרוחות רפאים בלתי מזיקות מהעבר - לעולם לא יהיו מזוהים עם מלחמות צודקות, או לא, על עצם קיומנו. לכל היותר יספקו לנו גוד טיים תעשייתי נעדר פאתוס, שיעלה על פנינו חיוך דבילי ונורמלי. בדיוק כמו שהם עושים היום.