דאונר

דיכאון קליני וגיל ההתבגרות זה לרוב אחלה שילוב שבעולם, כולנו היינו שם במידה זו או אחרת ורובנו אוהבים להתענג מדי פעם על בני טיפש עשרה שתוהים על משמעות הקיום, מאבדים את בתוליהם באקראיות ומאיימים על ורידי הידיים שלהם בחתיכת בקבוק שבור. לאליזבת וורצל השילוב הזה בהחלט השתלם, ו"דור הפרוזק", ספר הדיכאון האוטוביוגרפי שלה, זכה בשנות התשעים להצלחה אדירה והפך אותה לדמות נערצת.

לכריסטינה ריצ'י, שניסתה להיות אליזבת וורצל של הצלולויד זה כבר פחות השתלם, גרוע מכך - המפגע הקולנועי הזה ייזכר כנראה לעד כאחד הניסיונות המביכים בקריירה שלה. ולא שמדובר פה בעוד אפיזודת התמסחרות של נסיכת השוליים (בסגנון ההתחככות ב"אלי מקביל"), את זה עוד אפשר היה להבין, אלא שהעניין הפוך בדיוק: ריצ'י לקחה על עצמה תפקיד עומק ראשי, רציני, ריאליסטי ומורכב, שאמור היה אולי להיות ה-תפקיד-של-החיים-שלה, אבל הפך אותה, בעזרתם הנדיבה של שאר העושים במלאכה, מעוגת דבש למצה עבשה.

למי שלא מכיר את הסיפור, אתאר את מהלך העניינים בקצרה: וורצל, בחורה יפה ומוכשרת בכתיבה, בת לאב נוטש ואמא יהודייה (ג'סיקה לאנג) מקבלת מלגת עיתונות להארוורד, שם היא מפתחת ידידות נפש עם שותפתה לחדר, זוכה להצלחה עיתונאית ולהצלחה לא פחותה בקרב בני המין החזק. אלא שכל אלה לא מונעים מבעדה לשקוע בדיכאון עמוק. ימים שלמים היא שוכבת במיטה, מתאכזרת לסביבתה, מבזבזת את כספי אמה על טיפול ארוך ולא יעיל ונוטלת כדורי פרוזק שאולי עוזרים לה ואולי רק תורמים להתחרפנותה.

העניין הוא שמה שעובר באדפטציה אינו דיכאון אותנטי, אלא דימוי של דיכאון: קלישאה מזויפת בסגנון פרסומת ארוכה מדי לפוקס שאינה מאפשרת לחוש הזדהות עם הצעירה האומללה, קורבן המחלה, אבל בהחלט מזמינה אותנו לבוז לה. באופן מוזר מצטיירת כאן ריצ'י כסוג של מיה קלוצ'י, דמות שטוחה, מפונקת ומעצבנת, שגם אחרי ימים של בכי והתנתקות מהעולם אינה שוכחת להיות מסורקת, מסודרת גבות ולבושה בבגדים מגוהצים, נקיים ומחמיאים.

גם כל שאר העניינים זוכים בסרט להתייחסות עומק דומה. כדי שחלילה לא נשכח שאמה של הגיבורה היא יהודיה, הופצץ הבית שלה בטונות של מגיני דוד, צלחות פסח וחנוכיות; וכדי שנבין שהעלילה מתרחשת בשנות השמונים דאגו לנו לג'ינסים בגזרה גבוהה בטירוף, עגילי חישוקים ותנועות ריקוד מבחילות. שיא השיאים הוא בסצינה סטודנטיאלית במיוחד שמשלבת בעריכה צולבת בין התפוצצות מעבורת הצ'אלנג'ר ובין התקפת כייסי רחוב על גב' וורצל האם. מה זה אומר בדיוק? ששודדים גרמו להתפוצצות הצ'אלנג'ר? שהמרוץ לחלל הוליד את דור האיקס? קרוב לוודאי שזה פשוט טמטום מוחלט. הדבר הטוב היחיד פה הוא תפקיד המשנה של ג'ייסון ביגס
(אמריקן פאי"), שנחמד לראות אותו לרגע כדמות בוגרת ורצינית שאינה מתעסקת רק בקיום יחסי מין עם דברי מאכל. אך כמובן שאין גם בו כדי לפצות על אלפי המגרעות.

עכשיו כבר ברור לחלוטין למה הסרט הזה חיכה להפצה ארבע שנים מרגע שהסתיימה הפקתו , אבל בכלל לא ברור איך הוא הגיע להקרנה מסחרית בארץ. "דור הפרוזק" הוא מה שקורה ברגע שפרוזק פוגש את הולמרק, זוהי דרמת טלוויזיה פדגוגית שהיית אולי שמח להיתקל בה בשעה שאתה מזפזפ בביתך משועמם ומדוכא, אבל זה בשום אופן לא משהו ששווה לטרוח לצאת בשבילו מהבית.