"הכי גאים שיש" מצאה את מקומה הטבעי בחממה הקווירית של יס+, הערוץ ששם לעצמו למטרה לפנק את האוהבים את בני מינם. את הגירסה הבריטית המקורית של הסדרה ניתן היה למצוא שם, כמו גם את "ויל וגרייס", "גרהאם נורטון מארח" ושלל דוקומנטציה רלבנטית. העונה החדשה של חבורת ההומואיות מפיטסבורג מסתמנת כפורנו רך ולא הרבה יותר מזה. כמי שעקבו באדיקות משני צידי המתרס הג'נדריאלי אחר מעלליהם של חלקי החזה, הנחילה לנו פתיחת העונה השלישית אכזבה זוטא. יוצרי הסדרה נטשו את האג'נדה האלטרנטיבית (שלא לומר חתרנית) לטובת זוגיות בורגנית הפושה בעולם הטלוויזיוני כסרטן (ע"ע "סקס והעיר הגדולה"). זוגות זוגות צועדים ההומואים של "הכי גאים שיש" אל מועדון בבילון ואפילו בראיין, שבעבר נהג להתהדר ברווקות, מתקשה לפתע להשלים איתה. למרבה הזוועה, דמויות השוליים, טד (המכונה רואה החשבון הכפייתי) ואמט (המכונה היא), עשו צעד לעבר מרכז תשומת הלב ויצרו זוגיות לסבית לתפארת.
"הכי גאים" הפכה לעוד סדרה המתכסה באצטלת דרמה בעודה מגישה שיירי אופרות סבון. מה שמבדיל אותה מאחיותיה הסטרייטיות הוא העדר תחתונים וריבוי בדיחות הוואגינה של ההתקן הלסבי הפוליטקלי קורקט בסדרה. ניכר כי יוצרי הסדרה מודעים לפשרה שעשו, והם אף מכים על חטא ושמים בפי בראיין המתחלחל מסביבתו את המשפט: "אני לא לסבית וגם לא הומו שמחקה סטרייטים". אלא שבסופו של פרק בראיין גומר כהומו בודד ומתוסכל המייחל לחזרתה של אהבתו הישנה והבלונדינית.
"מלאכים באמריקה" משתכשכת גם היא בגיגית ההומואית אך כאן מדובר בג'קוזי של ממש. המיני סדרה, המבוססת על מחזהו החשוב של טוני קושנר שזעזע את אמריקה של תחילת שנות התשעים, עשתה לאיידס מה שדנה אינטרנשיונל עשתה לקוויריו?ת בישראל. בישירות בוטה דאז, גילה קושנר לאמריקה שיש כזה דבר איידס ושהוא לא נחלתם של הבלעדית של ההומואים והנרקומנים. הדמויות ההומואיות, שלא רק שלא ענו על הסטריאוטיפ הישן, עשו גם את צעדיהם הראשונים בקדמת הבמה במקום בו זכו להזדהות בקרב הקהל הרחב. העיבוד הטלוויזיוני של מייק ניקולס ("הבוגר", "צבעי השלטון", "נערה עובדת" ואחרים) מצליח לגעת תוך שהוא שומר על האיכויות התיאטרליות של הטקסט ואף מתרומם לכדי יצירה קולנועית של ממש.
כבר מהפרק הראשון מצליחה המיני הסדרה "מלאכים באמריקה" לגרום לאייטיז העבשות להיראות קצת נוצצות ואפילו מעוררות נוסטלגיה. החור באוזון, רייגן, והטבעיות של השה?יה בארון מתפקדים כרקע לדרמה האמיתית שמתחוללת במנהטן של 1985. מריל סטריפ ואל פאצ'ינו, שכבר קיבלו את מנת הפרסים שלהם על משחקם בסדרה, מלווים בקאסט משובח שכולל את אמה תומפסון, ג'פרי רייט ("בסקיאט"), מרי לואיז פארקר ("עגבניות ירוקות מטוגנות") וג'סטין קירק (שנשלף מתהומות הסדרה הכושלת "ג'ק וג'יל"). קירק, מגלם בכישרון רב את פריור הגוסס מאיידס, ואת הזייתו הנשית של עצמו. ריבוי תפקידים (גם ג'נדריאלי) הוא מוטיב חוזר בסדרה, ודי להזכיר את הופעתה הבלתי נשכחת של מריל סטריפ בתפקיד רב יהודי הזוי במיוחד. הפתיחה המשעשעת של סטריפ כוללת את תשובתו המוחצת של הרב לרגשות האשם של בן זוגו של פריור המבקש לעזבו: "נוצרים מאמינים בסליחה, היהודים מאמינים באשמה". אל פאצ'ינו שמגלם את דמותו האמיתית של עורך דין שמרן בתפקיד הסטרייט ששוכב עם גברים, מבצע בצורה מושלמת את המונולוג המדויק שיכול היה להוות את מניפסט התנועה ההומופובית. גם ההומו וגם הסטרייטית יצאו משוכנעים.
בניגוד ל"הכי גאים שיש", נדמה כי יס פלוס קצת קטן על "מלאכים באמריקה" המוערכת, ואין אלא לקוות שכפי שכבר קרה בעבר, תעשה גם הסדרה הזו את דרכה לערוץ נפוץ יותר.
* "הכי גאים שיש" משודרת בימי שלישי, החל מהשבוע, ב-22:00 ביס+
"מלאכים באמריקה" משודרת בימי ראשון ב-22:00 ביס+