במגעים עם אילנה אביטל

בפרקים הקודמים של "אשת איש":

נוגה שטראובר, עורכת דין אשכנזיה ומפורסמת נשואה לאיציק, מזרחי נעים סבר, מבעליה של חברת צעצועים גדולה, לו ילדה את אורי בכורו ואף נושאת ברחמה את ילדו השני, יונתן, אבל יום בהיר אחד מתאהבת בעופר השרמנטי, נגן קונטרבס בפילהרמונית, הנשוי לנאוה, שנושאת ברחמה את בתו נועה, ומתחילה לבגוד איתו בבעלה הכנוע, שהוא ונאוה, הכנועה גם היא, יהיו האחרונים לדעת את גודל הטרגדיה שנפלה על חייהם, הרבה אחרי חברתה של נוגה, אילונה, הסופרת המוסרית שתנתק את הקשר עם נוגה מרגע שתוודא אל חטאה, והרבה אחרי טלי העיתונאית ואיתי ההומוסקסואל, שיום אחד יבגוד בחברו גרי עם נער צעיר ומתוק ואחרי מיקי חברתה הכי טובה שנשואה לירון, במאי פרסומות מוכשר מאוד שבוגד בה עם דוגמניות-שחקניות יפות, ואפילו אחרי ניבה האישה הקטנה, אחותו של איציק, שתתכחש לנוגה מרגע שתבין את שקרה, על אף שהיתה כמו אחות לנוגה בילדותן, ושאמה שלה חיה, שהיא עקרת בית, גידלה גם את נוגה מאחר ונוגה סבלה בצעירותה מהתעללות מצד אמה הביולוגית ולכן את רוב זמנה בילתה בחיק משפחתו החמימה של איציק, שמרגע שהוא ונאוה נחשפו לאהבת האמת החדשה שנחתה כך פתאום על בני זוגם לחיים עד כה, נעמדו על רגליהם האחוריות ועשו הכל בכדי להציל את ספינת משפחתם הטובעת, מעט מן הכבוד העצמי שלהם, ובייחוד את אהבתם.

בפרק היום:

מה יקרה עם נוגה ועופר? האם ימשיכו ללבות בסתר את אהבתם הגדולה? האם יתמסרו חזרה אל בני זוגם? האם תספר נוגה לאיציק על הדרכים שבהן ידע אותה עופר? האם יחליטו להתגרש? האם יבין איציק את נוגה כשתאמר לו ש"אהבה הורגת אושר ואושר הורג אהבה"?

(מתוך פתיח אפשרי לפרק בסדרה על פי הספר, פיילוט לערוץ "ויוה")

אני מוצא שהרבה יותר קשה לתאר במילים את תמציתה של כתיבה גרועה מאשר כזו שיש לה ערך. לאן שלא תפנה אתה נתקל בפרדוקסים של ניסוח. אתה כותב שאחת הדמויות עוברת תהליך כלשהו, לדוגמה, ומיד חייב לסייג שזה רק לכאורה, שהתהליך רעוע במקרה הטוב או שאין תהליך במקרה הרע. אתה כותב שנקודת מפנה מופיעה בעלילה, ושוב חייב להבהיר שזה רק על הנייר, כוונת הסופר/ת ותו לא, מאחר שהבנייה שלה חסרה מאוד. ועל כן עשיתי לעצמי הפעם איזו הנחה עם ספרה של שלי יחמוביץ' מבית מדרשו של רם אורן (הוצאת קשת), שלבטח לא מצדיק מאמץ רב מצידי ומכל שאר הקוראים.

"אשת איש" הוא ספר עבור אנשים שלא רוצים להרגיש רע עם ההתמכרות שלהם לסדרה "לגעת באושר". 352 עמודים נטולי עריכה (אם כי מצוין שצרויה שלו לקחה על עצמה את המשימה הסיזיפית), הכורעים תחת התרחשות טלנובלית מפותלת, מעייפת וצפויה. הכתיבה של יחימוביץ', שבוודאי אמונה על לקסיקון השפה, רוצה להיות גם נורא עדכנית וגם נורא עמוקה רק על ידי הדבקת מילים יפות אחת ליד השנייה. זה לא קורה. יכול להיות שהבעיה נעוצה בכך שעיתונאים, שמתעסקים יומם וליל דווקא בהתחוללות חיצונית של אנשים ולא במערבולת הנפש הפנימית, יתקשו לעשות זאת גם בשעות הפנאי שלהם. ואולי זו הכללה גורפת מדי. מה שבטוח הוא ששלי יחימוביץ' רחוקה מאוד מהיכולת להזים אותה.