אולדפליי

סצינת האינדי רוק הבריטית רותחת. כמעט מכל חלון אפשר לשמוע צליל חדש המבשר על להקה נוספת שהגיעה לעולם. ארט ברוט רוכבים על גל של ארט רוק, s22-20 נעזרים בקשר המשפחתי שלהם לסופרגראס, בלוק פארטי עושים דיאטת אייטיז ומתהדרים בסולן שחור עם קול מיוחד, דיוק ספיריט עושים סוניק יות, תרטין סנסס קורצים לכיוון קולדפליי, בשביל כולם אלבומי בכורה הם השלב הבא. Keane ו-The Zutons, שתי להקות מעט יותר וותיקות, חיכו כמה שנים מעבר לפינה לרגע הנכון לפרוץ, ועכשיו הן מוציאות את האלבום הראשון.

כריס מרטין יושב לו בבית ושומע את האלבום של קין כשחיוך ענקי מרוח לו על הפרצוף. יושב וחושב על זה שהכל בחיים זה עניין של פרופורציות. עד לא מזמן הוא היה שק החבטות של כל שוחרי האינדי ו/או מעריצי רדיוהד. זכור אפילו אינסידנט שבו פגש בתום יורק במסדרון של בית מלון, אמר לו שלום, קיבל בחזרה התעלמות רועמת ורץ להתבכיין. כמה שהם לא אוהבים לחשוב על זה, קולדפליי ומרטין הפכו יחסית מהר לסמל של חנופה, קיטשיות, חוסר תעוזה, פסטיש.

שלוש שנים אחרי הפריצה הגדולה של קולדפליי וחמש שנים מאז שטראוויס הפכו תחת חסותו של נייג'ל גודריץ' מלהקת רוק גרועה לענקית בלדות לכל המשפחה, מתחממת לה שוב גזרת האינדי הרך הבריטית. ליד קין, הלהקה הגדולה הראשונה שמנפיקה הגזרה הזו ב-2004, הלהקות של כריס מרטין ופראן הילי נראות כנסיוניות ונועזות, כמעט אוונגארדיות. הכל הרי עניין של פרופורציות. גם טום צ'פלין, הסולן השמנמן עם המראה הבריאן ווילסוני היה מסכים עם הקביעה הזאת.

עד השנה כל מה שהוציאו קין זכה להתעלמות מוחלטת: הסינגל הראשון שלהם יצא לפני ארבע שנים, ו"Everybody's Changing", הסינגל שגילה אותם וכובש בזמן האחרון כל פלייליסט אפשרי, בכלל יצא לראשונה לפני שנה. האם הם הופתעו מההצלחה שנחתה עליהם או מהזכייה שלהם בתחילת 2004 במשאל של הבי.בי.סי בתואר המבטיח: הלהקה שהולכת לעשות את זה השנה? כנראה שלא. כשיש לך מוצר מנצח ביד אתה יכול לדעת שזה עניין של זמן. האם הגיע לפרנץ פרדיננד, הלהקה שכבשה את העולם בבליץ קריג, להגיע רק למקום השני באותו משאל? נחכה ונראה.

‘"Hopes & Fears" הוא אוסף שירי פופ מעולים במשקל נוצה שמתחבבים בקלות. מהסוג שאפשר לזמזם אחרי שמיעה אחת וגם לשכוח בדיוק באותה מהירות. כמעט כל שיר באלבום הוא להיט רדיו פוטנציאלי. ללא גיטריסט או בסיסט כלי הנשק העיקרי של קין הוא הקול המקסים של צ'פלין ומלודיות קיטשיות ומלוטשות שהופכות את התוצאה הסופית להכלאה מוזרה בין רדיוהד וא-הא.

קין הם כמו גברבר שרמנטי שקשה שלא ליפול ברשת קסמיו החלקלקים. כדי למגר את הפיתוי הזה שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בו, אין ברירה אלא לדרוש מגלגל"ץ, רדיו תל אביב ושאר קובעי פסקול היומיום: בבקשה, פרגנו לנו פלייליסט בלי"Somewhere Only We Know" ו"Everybody's Changing". אנחנו עלולים שלא לעמוד בפניהם; להתמסר להם באמבטיה, לצרוח אותם באוטו, למות ממנת יתר של סכרין בכל מקום שנשמעים בו הצלילים האלה. שימו לנו הכל, באמת. אפילו את קולדפליי.

אם על קין לא שמעו בגלל תקשורת עוינת, על הזוטונס לא שמעו בגלל פחד מתקשורת עוינת. ההרכב הליברפולי התמהמה בכוונה תחילה בגלל ההצלחה הגדולה של הקוראל, חבריהם ללייבל ולעיר, שגרמה להם לחשוש מהשוואות בנוסח "הם כמו הקוראל רק פחות טובים". בינתיים הם השתפשפו בהופעות, שהפכו לפרועות וקאלטיות כמו אלה של הראפצ'ר, וחיפשו לעצמם נישה מוזיקלית שונה מזו של הרכב הדגל הליברפולי הנוכחי.

אם מחפשים את ההבדלים בין הזוטונס והקוראל אפשר לציין שלא רק שהם טיפוסים הרבה יותר מוזרים אלא גם שהגיבורים שלהם הם לגמרי שחורים, סליי אנד דה פמילי סטון, למשל. הזוטונס מנסים לשחזר את הסיקסטיז בואכה הסבנטיז, אבל מחפשים את ההשראה במרחבי הרוקנסול/Fאנק של אמריקה. מה שיוצא להם זה מין תערובת של רוק, ג'ז, סול, סקא, פולק, קאנטרי, Fאנק וסרטים של היצ'קוק, עם דגש גדול על סקסופונים, שמשאירה בהרבה מקרים טעם לוואי לא ברור. רוח הנעורים ישנה, גם התלהבות מדבקת לא חסרה, אבל כשמדובר ביכולת לכתוב שירים מרגשים או לפחות כאלה שיגרמו לחיוך מלא ולא למשהו שנראה כמו עווית, זה לא תמיד עובד. אמנם נכנסים פה למלכודת צפויה מראש, אבל אין דרך להיחלץ ממנה, כי הזוטונס באמת פחות טובים מהקוראל.

Zutonkhamuun"" מתחיל כקטע אוריינטלי ומקבל מקצב סקא שהופך אותו למשהו שנשמע כאילו יצא מהרמוקלים של הוואן של חסידי ברסלב. "Havana Hang Brawl" הוא קטע נחמד שמשלב בין טקסט קשה על שוטרים שנמצאים מחוץ לדלת עם רובים טעונים ומחכים להוראה לרסס ובין מלודיה סיקסטיזית קיצית ומתוקה. Remember me"" יגרום ללי מייוורס לחשוב מחדש על קאמבק של הלאז, ו"Press Point" הוא קטע Fאנקי סימפטי שמקבל תפנית רוקנרולית בפזמון. הקטע הטוב ביותר הוא דווקא Confusion"", בלדה קורעת לב ולא מגניבה בעליל.

הזוטונס עושים הרבה רעש בבריטניה. סביר להניח שהוא יתגלה כרעם מינורי בתוך סופה המלווה ברוח סיקסטיז כבדה.