שני ימי השידור של יום השואה, והמוצרים התיעודיים והעלילתיים המלווים אותם, קשים מכל הבחינות לעיכול. רוב הסרטים, אפילו יצירות המופת שביניהם, כמו "שואה" המדוברת של לנצמן, מהממים כבעיטה לבטן ועוברים אל מול עיניים בוהות כסוג של אסון טבע תלוש. הבחנה תרבותית בין טוב לרע, איכותי ופשטני, קשה פה כפליים, מפאת קדושתו של הנושא.
ודווקא בשל כל אלה, החלטת הלוויין לשבץ את "רכבות לילה" ביום חמישי, כסיכום ליום הזיכרון, היא נבונה כל כך. כי יותר משהוא סרט על השואה (או אם לדייק, אירופה לאחר השואה), "רכבות לילה" הוא פשוט סרט טוב, שילווה אתכם ויעסיק אתכם ויגרום לכם לחשוב, הרבה יותר משאר סרטי הזוועות המודחקות והמשפטים המנוכרים.
יותר מכל שאר הפגנות השרירים הסגנוניות שלו, "רכבות לילה" הוא מבחינתי הקבלה האמיתית ליכולתו של לארס פון טרייר לנשום ולנשוף קולנוע. הסרט, העוסק בצורה כה בלתי מתנצלת בימים הקודרים שעברו על אירופה לאחר המלחמה, הוא פילם-נואר קלאסי סרט של צללים, של משחקי קונטרסטים, של אפלוליות ואוויר צמיגי, של קריינות עגמומית (בקולו של מקס פון סידוב, הגיבור הנצחי של אינגמר ברגמן), תככים ופשע, המיטיבים להמחיש את טיבה האמיתי של אותה הרגשה פוסט-אפוקליפטית של 1945.
אך פון טרייר לא עוצר כאן. בהברקה סגנונית הוא משלב בסרט שחור-לבן את הצבע האדום דימוי לדם, לצבעי הגסטפו, ליצרים אפלים, אולי אפילו לתמימות. להזכירכם, כשנתיים לאחר שנעשה "רכבות לילה" (1991), ביים אחד, סטיבן ספילברג, סרט שכלל את אותו קטע מהולל בו נראית ילדה באדום הולכת בגטו שחור-לבן. פון טרייר, מה לעשות, היה שם הרבה לפני "רשימת שינדלר".
"רכבות לילה" עוסק בדייקנות בנושאים כזיכרון, אימת העבר ונזילות המציאות בימים טרופים באמת. זה סרט שיודע להתחמק באלגנטיות ממלכודות הבנאליות הנפערות בכל פעם שמטפלים בפרות קדושות, ובעיקר משרה את אווירת הפחד והאימה של היבשת האפורה, של המלחמה, ההרג והשואה בצורה מרוככת, עקיפה - לא מהממת אלא מחלחלת. הרבה יותר אפקטיבית מכל תמונות הזוועה.
* הסרט "רכבות לילה" משודר בערוץ יס 3 בלוויין ביום חמישי, 19 באפריל, בשעה 18:30
אוויר שחור-לבן
19.4.2001 / 10:40