ערפדים אפריקאים הם אחלה של חיות. נכון, העיצוב לא משהו, במיוחד לא השיניים הגועליות והקרומים בכנפיים, אבל האופי? בונבון. הערפד הוא חבר טוב ואכפתי. בכל פעם שמישהו מהלהק חולה או זקן, ולא יכול לדאוג לעצמו, הערפדים האחרים מאכילים אותו עד יום מותו. אז נכון שהם מצ'פרים אותו בדם אדום וחם, שנמצץ זה עתה מעז אפריקאית צנומה. זאת לא הנקודה. הנקודה היא שהעכברוש אף 16 הזה הוא אזרח רחום ומועיל לקהילה הרבה יותר מרוב האנשים שאני מכירה.
אלא שלרוב האנשים שאני מכירה לא אכפת מהערפד האפריקאי. לא מזיזות להן תכונותיו הנאצלות, גם לא העובדה שהוא נראה די חמוד בחושך. רוב האנשים שאני מכירה מעדיפים ללכת ברחוב ולעשות "צו צו צו" לפינצ'ר מכוער, שמעולם לא טס באישון לילה על מנת לדאוג לחבר חולה. ככה זה, לאנשים יש דעות קדומות לגבי חיות, וכלבים פשוט מקבלים אצלם פרוטקציה.
האמת, פעם לא הבנתי את הקטע הזה שיש לנו עם חיות. או שאנחנו מענישים אותן - עושים מהן ארנק, או לחלופין משכנים אותן בפיתה ביחד עם קצת עמבה. או שאנחנו מאנישים אותן - נותנים להם תכונות אנושיות, שמשום מה נחשבות אצלנו לשוס גדול. כך, למשל, זוכים הכלב, הסוס והחתול לאחלה של קידום אצל בני האדם, רק משום שהם מזכירים לנו צדדים מחמיאים שלנו. הכלב נאמן, הסוס אצילי וטוב לב, והחתולה - סתם סקסית. האח, ממש כמו בני אדם!!!! מיד ניקח אותם הביתה וניתן להם להדביק את התינוק שלנו בפרעושים. זה ממש לא משנה שהסוס הוא חיה סכלה מעין כמוה, שמרשה לבנאדם לסנג'ר אותה שנים בעבור בצע גזר רקוב. אשר לסקסיות של החתולה? נו. הכרתי לא מעט עכברושות שיש להן ניצוץ ממזרי בעינים והילוך גמיש, ובכל זאת אני לא רואה אף אחד מכנה את יעל בר זוהר "עכברושת מין".
מה שמביא אותנו לפרסומת האחרונה של ספרינג. בחורה יפהפיה באי אקזוטי, שוחה לגמרי טופלס, שזה: א. דבר נורא נועז לעשות באי בודד. ב. המשך של הקו האמנותי של ספרינג בשנים האחרונות, שבו הסיסמה "אל תפריעו לי באמצע הספרינג שלי" היא בעצם "אל תפריעו לי להוריד חזיה בשוט מה זה אמנותי מהגב". אבל נעזוב את זה, כי העיקר שמגיע פליפר ידידנו כחול הסנפיר, ומנסה לג'עג'ע מהטופלסית את הספרינג שלה. היא לא נותנת לו, ובתמורה הוא חוטף לה את החזיה של הזהו.
כולם אוהבים דולפינים, כולם סבורים בסתר שאם הם היו חיה, הם מאה אחוז היו דולפין. "הם כל כך אינטילגנטים", מתפייטות כל מיני בחורות שהפס של החזיה מציץ להן מהחולצה, "יש להם שפה סודית משלהם, והם, כאילו, ממש מתים על בני אדם". אנשים מקעקעים לעצמם דולפינים על הגב וסבורים שזה עושה אותם מה זה צאצאים אבודים של אטלנטיס, וגם נורא מקוריים. רוב האנשים סוברים שהדולפין הוא יצור בעל בינה מיסטית, המנהל את העולם בגלי סונאר. אבל מדענים כבר מזמן קבעו שהדולפין חכם בערך כמו קוף, לא יותר. מה שלא מפריע לנו לנסר את מוחו של הקוף לחצי, ולהמשיך להתפייט על האינשטיינים של האוקיינוס כאילו אין מחר. ויש גם את הסיפור הזה על הקשר המיוחד בין בני אדם לדולפינים. למשל, זה שהם מחזירים מזרנים אבודים של ילדים לחוף. מה שאנשים לא יודעים זה שלפעמים הדולפינים מביאים גם דולפינים אחרים לחוף. למה? כי הדולפינים האלו גוססים וגמרו את הסוס, והחברים החייכנים שלהם לא רוצים שהם יפריעו להם באמצע הסאלטה.
אבל פרסומאים לא מתעסקים בעובדות. הם רוצים תוצאות. מבחינתם, ללהק דולפין לפרסומת של משקה טרופי זה כמו ללהק את מדונה לפרסומת לג'ינס. הימור בטוח. הבחורה יפה, הנופים מהממים, וגם הדולפין שנבחר לתפקיד הוא קונדסי ומקסים כמו שיסל: גונב חזיות, הלץ, וגם עושה "צויץ צויץ", שזה בסונארית מיסטית "את כוסית לא נורמלית, בייבי, תביאי סיבוב על הבז'אז'ים, נשמה".
ובכל זאת, משהו לא עובד. כנראה שכבר לא מספיק להראות לנו דולפינים חביבים ולצפות שנקפוץ באוויר כמו פליפר. היום צריך סיפור חדש, זווית מרעננת, ולא מחזור של טרנדים מעולם החי. החדשה של ספרינג היא ההוכחה הסופית שדולפין, לפעמים, הוא סתם דג שמן שעושה קונצים. בפעם הבאה תביאו ערפד אפריקאי, חבר'ה, מדובר בסטאר ענק.
בואי, מיידלע, נעשה לך קעקוע גזעי של דולפין
19.4.2001 / 15:08