שגרירה של רצון טוב

שערו בנפשכם איפה היה דודו טופז, לכמה סיקור היה זוכה המשחק בסכנין, כמה אייטמים היו מקבלים וענונו או דרעי, מה היה מצבן של היידיש והמרוקאית, וכמה אנשים היו צריכים לשרת בצבא, אלמלא היוו סטיגמות את הלחם והחמאה של החברה הישראלית.

בעוד את השד העדתי יונק כל עולל משד אמו, הרי שהסטיגמות המשמעותיות יותר בדרך אל הפרס (וילה עם גינה, שלושה ילדים וכלב, ברחבי גוש דן) חמקמקות ומוכרות רק לשוכני הקבע של משולש שינקין. המצב חמור עד כדי כך שנערה טיפוסית מבאר שבע עלולה לתעות במשך שנים במרחבי לילינבלום, מבלי להבין את הקודים התרבותיים שיובילו אותה לחופה. כאן, בעצם, טמונה חשיבותה הגדולה של "מי פנוי", התוכנית החדשה של דנה ספקטור ששודרה אתמול בערוץ 2. מדובר במחקר סיטואציוניסטי ראשון מסוגו, המבקש למפות את האנתרופולוגיה המרחבית של מדינת ישראל, כל זאת בפורמט גאוני של תוכנית שידוכים לייט-נייטית. תרבות במסווה של בידור.

נכון, לא צריך תואר אקדמי כדי לדעת שבחור בן 29 שגר בפרדס כץ הוא נשוי, נסיך שחזר ממיאמי עם דעות ברורות מדי על בחורות ישראליות הוא רווק, וילד עם תספורת מגניבה מדי הוא הומו. סטיגמות מסוג זה ידועות אפילו לתמימות שבבנות חדרה. כוחה הגדול של "מי פנוי" טמון דווקא בהנחלתן של סטיגמות טריוויאליות לכאורה, שהיו עד כה נחלתן הבלעדית של בלייניות המתחם. כצפוי, כבר בתוכנית הראשונה הצליחה ספקטור לשים את האצבע על אחת התופעות המטרידות ביותר בעולם הדייטים התל אביבי, שאף זכתה לחשיפה בתערוכה "שרון" שאצר יהושע סימון, הלא היא תופעת הווינריות המאוסה המושרשת בבנות השרון.

דנה "החמודה" מהשרון (פשוט גאוני! דנה מחיפה מול דנה מהשרון) ניסתה לשחק אותה נערת חמד שנראית סביר, סימפטית וזורמת ("שרלילה" בתרגומה של ספקטור). אבל לא אחת כמו ספקטור תניח לבחורה שאפילו לא מבינה את ההבדל התהומי בין פרדס חנה לפרדס כץ לבלבל את הצופות. אנחנו, שכבר שנים נגררות מבר אחד למשנהו, ונאלצות להסתפק בשאריות הבשר שמותירות לנו בנות השרון, יודעות בדיוק מדוע אנחנו מאוחדות בשנאה קולקטיבית עזה כל כך כלפיהן. לא בגלל הבלונד, לא בגלל הג'יפ של אבא, אלא בגלל שבסופו של דייט, אלו הבנות היחידות שמצליחות לביית את הפרפרים שוברי הלבבות שכולנו חושקות בהם. כאלו הם סדרי עולם. כולי תקווה שהאיבה המקומית כלפיהן תהפוך לנחלת הכלל, תתנחל בלבבותיהן של כל בנות פתח תקווה וירושלים באשר הן, ותהפוך לבון טון הבא.

גם בזיהויין של עובדות חיים קטנות, גדול כוחה של התוכנית. כמו למשל התובנה כי מחירו של זיון סטנדרטי בישראל, זונה או דייט, עומד על כ-200 שקל. כהוכחה לכך, די אם ניזכר כי היחיד שחזר עם עודף מסכום זה היה ההומו, שמלכתחילה לא היה בעניין.

רעי הלב יצקצקו בוודאי בטרוניה על זמן המסך הארוך יחסית שהוקצב לספקטור, כאילו שכל מה שעניין אותה זה לצאת עם כמה שיותר בנים, כמו שרון איילון בזמנו. כנגד כל אלה חשוב להבהיר: שערו בנפשכם מה היה קורה אילו דנה המגעילה מהשרון היתה זוכה לצאת איתם. ברור לגמרי שהיא היתה מתעלמת מאיש הגוצ'י (הפנוי!!!) בתואנה שמדובר בהומו, היתה יוצאת לכמה דייטים מיובשים עם הנשוי (ככה חינכו אותה), וכל הזמן היתה שולחת ידיים אל ההומו בגלל הטרנד האופנתי להתגאות בכיבושו של אחד כזה. בטח היא גם היתה מנסה לדבר איתם, ולו בכדי להרוס את מטרת העל החשובה של התוכנית – להנציח את הדעות הקדומות בקיטלוג יעיל, לטובת בנות כרמיאל ודימונה הלא מנוסות. כאלה הן בנות השרון, רוצות את כל הבנים לעצמן.

כך או כך, דנה ספקטור, שהפכה ווינרית כנגד כל הסיכויים (אלוהים אדירים, הבחורה הלא הגיעה מחיפה!!!) - הצליחה לביית גבר עשיר, לקבל תוכנית טלוויזיה, וכל זה מבלי לפגוע כהוא זה בארומת הבליינות, שכידוע הולכת ומשתבחת עם הזמן והגיל - ממש לא צריכה אותי כדי להגן עליה. לא שאין מה לשפר (בחייאת דנה, צאי מהפוזה של "אני לא בולעת". קצת פתטי לשחק אותה קשה להשגה בגיל 32), אבל מה שראינו אתמול היתה פזית בניזרי במיטבה, בתוכנית שמשאירה את הצופה דרוך בציפייה לקראת הסטיגמה הבאה שתעלה על המוקד הלאומי. מה עוד אפשר לרצות מתוכנית לייט-נייט המיועדת לצפיה החל מגיל 8?


* התוכנית "מי פנוי" משודרת בערוץ 2 בימי שבת בשעה 23:20